נוהגים לומר כי קיימים שני נימוקים לכך שקוראים דווקא את ספר יונה
כהפטרה בתפילת המנחה של יום הכיפורים.
האחד ללמדינו לקח גדול :
שאין מנוס או "בריחה" מהקב"ה.
בבחינת :"ואין מידי מציל"
והשני כי דרך התשובה תמיד פתוחה
בעבור הערך העליון של קדושת החיים
דומה שקיים גם נימוק שלישי - פרקטי מידי
ואשר חבל לפספסו :
והוא שספר יונה נקרא דווקא בטרם נעילה
לסמן לאחרונים שבחבורה, שעד עתה תמיד הוכיחו אך את האחרים
: לאדמורים, לרבנים ולכל "הנביאים" והמתנבאים
ובכלל לכל "רועי הצאן" למינהם כי :
זו שעתם שלהם האחרונה והגדולה :
לחזור הם בתשובה כנה של אמת - כשליחים על :
כישלון שליחותם ולעיתים על בגידתם בצאן מרעיתם
או בכלל ישראל.
והעובדה היא, כי גם לא בכדי, ספר יונה מסתיים בשתי שורות חמץ
של תוכחת ה´ ליונה.
כאילו לסמן ולומר :
כל הספר כדאי הוא
ללקח זה של:
תוכחת אלוהים לשליחיו
הזקן מגן השעשועים גם אומר תמיד :
אדרבא זו שעתם הגדולה של הרבנים והאדמורים
שיעלו הם לקרא ההפטרה ולאחריה שיבקשו בפומביי מחילה וסליחה
מאלוהים ומאדם ובמיוחד אם יש להם וידוי כל שהוא.
על כל פנים
ינערו חוצנם ודווקא ברבים מכל רבב..........
רק אחרי זה ראויים הם להוביל את הקהילה אל עבר
נעילה שיש בה פתיחה חדשה
והזוכר ליתן חמישה לצדקה הו ברכה