בס"ד.
היהדות האורטודוקסית התעלמה במוגן מספר בראשית ספר המסד הערכי האנושי שעליו היה צריך לבנות את כל הפירמידה הערכית והנורמטיבית .
הדחף המובן אולי לשעתו, להתחיל את המסד דווקא מאותה נקודת הגיבוש של "עם סגולה", במונחים של "אמת וגאולה", חייב להשתנות ומוטב מהר ככל האפשר.
תורת אמת, איננה יכולה להתעלם מחומש בראשית, שכמו כל בראשית הינו לא רק המסד הגשמי של הבריאה אלא גם ובעיקר המסד הערכי שלה .
גאולה" בהגדרה, אינה יכולה להיות אך סלקטיבית, מצומצמת, היא חייבת לכלול את כל" הבריאה והיקום .לכן ראשית צמיחתה ,חייבת להיות שיבה אל אותו המסד גם בבחינת שיבה וסגירת אותו המעגל.
כך או אחרת, בניגוד למגמות האנושיות, הרי שתורת אמת, אינה יכולה להתעלם מאושיותיה ועל כן באין ספור מקומות היא שבה תמיד אל ערכי המסד שבספר בראשית.
והנה בפרשת השבוע - פרשת אמור, די בהצנע ,שבה התורה וחדדה אחד מאושיותיו של ספר בראשית..
אחד מערכי היסוד של ספר בראשית הינו כי "מושכות הבריאה" שהתגלמו בביטוי הטעון : "לעובדה ולשומרה" נמסרו בחפיפה הרמטית לנזר הבריאה - האדם..
צפיית היסוד היתה והינה, כי בחפיפה למפעלו של האלוהים, האדם ימשיך לעבוד פיזית את היקום בחזקת : "לעובדה" לא רק במובן של תחזוקה שוטפת אלא גם במובן להוציא ממנו את פירותיו ולא רק לתועלת פרנסתו אלא לתועלת כלל הבריאה כולה.
נעשה הבדל חד וברור בין המימד הפיזי של "לעובדה" לבין המימד הרוחני של : "לשומרה" לא בכדי חופפת המטלה של "לשומרה" ליום השביעי כעולה גם מעשרת הדברות : "שמור...".
והלעובדה לששת ימי המעשה..
יסוד מוסד זה מבקשת התורה בפרשת אמור ודווקא בפתיח של סקירת ימי המועד , להדגיש ולעלות על נס.
התורה בפרשת אמור ביכרה בראש, "מועדי ה'" למנות דווקא את ששת ימי המעשה ודווקא בציווי קטוגרי כי בהם תעשה מלאכה ודווקא בביטוי שלא ישתמע ממנו עבודה רוחנית ["מלאכה".
מזה התחילה הבריאה ומזה צריך האדם להתחיל ועל זה לבנות הכל..
אבל לא רק בכך מסתפקת התורה. התורה למעשה יוצאת חוצץ כנגד תרבות הכוללים . תרבות של הסתגרות והפניית עורף לבריאה תוך יומרה להסתופף בד' אמותיה של תורה ובכך להניח למעשה, לה', שנמצא במלוא כל הארץ . כמובן שעל מנת להצדיק זאת נמצאו מי שיודעים במפורש כי מאז בריאת העולם הקב"ה כביכול אין לו אלא ד' אמות של הלכה בלבד.
"צמצמו כביכול את גבורתו והכל כדי להצדיק את צימצומם ואולי עיוורונם..
נשוב לפרשה ,כאמור התורה לא מסתפקת אך באמור, אלא יוצרת אבחנה ברורה בין שני מושגי יסוד בין : "מועדי ה' מקראי קודש" לבין סתם "מועדי ה'" או "מועדיי".
ששת ימי המעשה נכללים בקטגוריה של ימים שאינם "מקראי קודש" והכל להדגיש בפניך כי אלה משועבדים בעיקרם אך למלאכה וימי הקודש נכללים בקטגוריה של "מקראי קודש" - כולל השבת.
יותר מזה, היחוד של א"י, שבשונה מכל הארצות, דורשת היא את החיבור הפיזי עימה [ "יבעלוך בניך..."] . בהעדר חיבור שכזה הרבה מהויות רוחניות יורדות לטימיון...... בלי קליטת האור החוזר מהארץ הקדושה שבזה בעשיה פיזית עימה,. אי אפשר לראות נכוחה את ערכיה האמיתיים של תורת ישראל. ואזי כל משפט שנפסק יוצא גם מעוקל והאמת נעדרת
תגובות