ישבתי בקופסה בחושך מנמנם.. מסביבי ספקות ארוגים צפיפויות של הסתברות נקרע בין חיים למוות בין תשובות נבוכות לשאלות שמעולם לא שמעתי ולפתע צעדים מן החוץ הו לא מישהו בא הוא יפתח מלמעלה ואור תודעה מסנוור יקרע את הארג והכל יקרוס לפונקציה עצמית בודדה וקרה כגביש אנא חכה עוד דקה.. תן לי עוד קצת זמן ליהנות מן הספק טרם הבנת? אין, אין שמחה בהתרת הספיקות הדבר האחרון שרציתי הוא ספק ספיקא.