יש הרואים את פיסגת העקדה בהכתרתו של אברהם אבינו כ"ירא אלוקים. כשהכתוב אומר : "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני" .
השאלה שאנו מבקשים להציב בענין זה הינה :
האם בכוונת מכוון נקטה התורה במקרה זה בביטוי מצמצמם של : "ירא אלוקים" ולא "ירא ה´".
כמובן שמתוך עצם העלאת השאלה אנו כבר מציבים הנחת יסוד שיש הבדל גדול בין השניים.
קביעה כאמור מציבה לפתחינו את האתגר לסרוק את כל הביטויים המופיעים במקרא בשני הווריציות הנ"ל על מנת להיווכח אם אכן כן יש הבדל רעיוני מהותי בין השניים ומה מתחם המהות שכל ביטוי אמור להקיף או להכיל.
נקדים ונאמר בכנות, כי את המחקר כאמור לא עשינו ואנו כותבים הרשימה די בחטף במוטיבציה מידית עקב הערה ברשימה קודמת "סדום אך כפתיח" כטיוטת אתגר אולי לבאות.
כך או כך מתוך הזכרון יכולים אנו לומר כי דרך משל אחד ההבדלים בין משלי לקוהלת הוא בכך שהראשון מתייחס יותר ל"יראי ה´" בעוד השני יותר ל"יראי אלוקים"
אבל יש גם התייחסויות מקראיות אלה או אחרות שמהם משתמע לכאורה בבירור כי "יראת ה´" עולה על "יראת אלוקים". למשל :
"יראת ה´ טהורה עומדת לעד".
"יראת ה´ היא אוצרו"
וכן : "בהריחו את יראת ה´ ויש עוד.
אם כן נשוב לעקדה
האם יתכן כשהתורה מכתירה את אברהם בסופה של דרמת העקדה כ"יראה אלוהים" דווקא, מעידה לפחות או למצער על נימת אכזבה. שיכול שהשמים ציפו לכך שאקורד הסיום של העקדה יהא לא צפוי ובעל איכות "תהילה" אחרת לגמרי.
שהרי צפוי היה ממי שמטיב להתווכח עם ה´ על זרים רשעים - אנשי סדום לא ישכח גם להתווכח על הריגת צדיק מובהק ועוד כשהוא הוא נדרש להיות המוציא לפועל.
יאמר מיד זו דעתינו.
אברהם בסך הכל, בעיקר האתגר של העקדה נכשל.
המעגל שנפתח בפתח פרשת וירא בשליחות מלאכים לבשר על הולדת יצחק והשחתת סדום ועמורה ואשר הניב את הוויכוח המקסים בין אברהם לה´ על השחתת סדום חייב היה להגמר בסופו, כשיש איום על חיסול אותה בשורה של הולדה הבן, בעקדת יצחק ב"אבי אבותיו" של הוויכוח הראשון .
דבר שכמובן לא אירע .
למקרא, אלף ואחד אמצעים משלו לרמוז על רוח הדברים האמורים .
שימו לב כיצד פותחת התורה בהולדת יצחק : "וה´ פקד את שרה" ואילו בפרשת העקדה : "והאלוהים ניסה את אברהם".
האם פתיחה שונה שכזו היא יד המקרה או שמא יש כאן יסוד מהותי דומננטי אשר נמשך כחוט השני בכל העלילה ועד סופה.
גם בהמשך "משחק" רק ה"אלוהים" בעקדה. ורק לבסוף כשהמעגל המאכזב יחסית כמובן נסגר, שמי שעצר את המאכלת מלהביא חושך לעולם לא היה אברהם עצמו בהטחתה בנחישות לארץ, אלא קול מלאך משמים רק אז מופיע שם הוויה כשם ה´ אבל וזו הפואנטה העיקרית: לא ה´ בכבודו ובעצמו, אלא "מלאך ה´".
מה קורה כאן מדוע נעלם כביכול ה´ בנוכחות אלוקות אינטימית של שם הוויה הרי כבר נוכחנו עד הינה, כי בדברים הרבה פחות משמעותיים כולל הוויכוח בסדום מופיע ה´ תחת הכותרת של שם הוויה ודווקא בו ברגע שלכאורה של שיא השיאים פיסגת העקדה נעלם ה´ ומסתפק הוא אך במלאך שליח
האין זאת כי מדובר כאן באכזבה איסטרטגית של השמיים .
האם מהשמיים לא ציפו שאברהם יעשה הכל יגיע עד לשלב של לעקוד את יצחק על המזבח סמלית ואחר כך, יעמוד ויצעק לאלוהי השמיים:
אני יודע שכרגע אם אעיז ליטול המאכלת אתה הוא שתצעק אלי:"אל תשלח ידך אל הנער" ולהטיח כגיבור של כל הדורות ועד סופם: את המאכלת באדמה.
היה זה שיא השיאים שחיכו לו מן השמיים שבו היהודי הראשן חסך מאיתנו את כל מוראותיה הנוראיות של ההסטוריה היהודית קיצר טווחים וקיבל תורה במקום סיני דווקא על הר המוריה שהרי אז היה מתקיים "נכון יהא הר בית ה´ בראש ההרים אבל חוסר הבשלות האנושות חייב את המסע הארוך.
השיא המאכזב גרר אותנו להר ביניים שבמדבר לעשות את כל המעגל הרווי עד לחזרה שוב להר המוריה כשתובנת הבסיס של העקדה כי לעולם לעולם רצח והריגת אדם אינה מתיישבת עם האלוקות גם לא בהגדרה.
כמו שגם בלוחות הברית שניתנו בכוונת מכוון שניים שבראשם יש את המשוואה "אני ה´= "לא תרצח.
ואם נותר עדיין ספק בדברים כי אז נבקש להוסיף ולחזק הדברים שוב בראייה קצת שונה של המקרא .
שימו לב את דברי המלאך לאמור:
"כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני"
אפשר וגם צריך לפרש באופן שונה והפוך במידת מה לאמור : אתה רק "ירא אלוהים" ולא יראה ה´" משום שחשכת את בנך לא מתוך תובנתך שלך, אלא ממני" מקריאתי אילך .
ואולי גם לא בכדי המילה "חשכת" יכולה בהקשר של הפירוש הלעומתי כאמור מלשון חושך .
שאם היית מבצע את העקדה היית מחשיך את העולם.
בשולי הדברים נוסיף עוד רעיון אחד שיכול וראוי היה דווקא לפתוח בו . אנו נוטים ליחס משקל רב ומשמעות רבה לשמה של הפרשה. השם בדרך כלל כך או אחרת צריך לשקף את עיקר הפרשה ועיקר הפרשה דומה הינו אותו השיא של העקדה.
והנה נשוב לשמה של פרשתינו : "וירא" .
בשם זה אצור למעשה כל התהליך שעליו הצבענו ברשימה זו .
ראשית הטרויאלי ביותר "וירא" ההתגלות"
שניתשאותה התגלות הובילה לאותו השיא הדקלרטיבי של "ירא אלוקים"
והעיקר במילה "וירא" טמון גם הפוטנציאל האדיר המפוספס של :"ויאור" שאברהם יכל להקדים ולהאיר את העולם באותו האור של שבעת הימים אם רק היה מתעל את כל הדרמה לשיא אחר אשר עליו הצבענו
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח אנא חמישה לצדקה