הספירה - בתורה
באתר כיפה פורסם מאמר יפיפיה של ד"ר משה מאיר
על הספירה בתורה.
ראיתי לנכון לשכפל את תגובתי שם גם לרשימה נפרדת כאן
מבט פילוסופי מרהיב זה ממעוף ציפור הנפש על הספירה בכלל בתורה - כמושג ויסוד כולל.
יש בו לבד מהקסם המידי גם סכנה למוסס ולאבד את כל אותם אלמנטים יחודיים ושונים בכל יסוד ויסוד.
לא דומה היא היא
ספירת הזמן בתורה
לספירת הכסף
וספירת האנשים.
ספירת הכסף :
במיוחד כספי התרומה וגם המפקד איננה להתעלותו של הכסף למימד רוחני כל שהוא.
ההפך, שהכסף הוא האליל הלעומתי המסוכן ביותר לאלוהות
[שהרי הוזהרנו במפורש שלא לעשות עם הקב"ה אלוהי כסף ואלוהי זהב] .
כי אז מניינו של הכסף ביד האדם
מחדד את סופיותו הנפסדת של הכסף לעומת האין סופיות של האלוהות.
בספירת הזמן :
יש משום יצירת אתנחתות היכרחיות באותו הערוץ של האלוהי האין סופי
לבין זה הסופי - האנושי.
כעין יצירת נקודות מפגש והשקה באותו המסע האין סופי של הזמן.
נקודות מפגש והשקה איטראקטיביות ביו האלוהית האין סופית
לאדם הסופי.
כאילו האולוהות הקטר הנצחי והוא סוחב מאחוריו קרונות של בני אדם והרכבת עוצרת בערוץ של זמן בתחנות קבועות
גם לקרבתם של הקרונות לקטר בעצירת הזמן המדומה
וכן לעלייתם וירידתם של בני האדם באותה הרכבת.
ספירת בני האדם :
דומה שהיא המופלאה ביותר .
ואשר גם מחדדת ביותר את הדיכוטומיה בין הסופי לאין סופי.
אדם כל שהוא המתיימר לספור אדם אחר, מכריז למעשה מניה וביה
כי הוא למעשה במידה מסויימת
בעל יומרה של אלוהות.
שהרי בעצם הספירה מתיימר אני לומר
כי אני בעצם ספירתי מכריז על אדם אחר כקיים וכממשיך להיות קיים
ולו גם לשניות אחדות נוספות .
יומרה זו מאלצת אין האין סופי את האלוהות
להעמיד מיד במבחן את המשך קיומו של אותו האדם הנספר.
אם אכן קיומו בכלל מוצדק בהיבט של מידת הדין.
ואזי מיד יתברר כי רבים ראויים באותה מידת הדין דווקא להכחד ולא להספר כברי קיימא.
לכן כל ספירה אנושית ממשית וישירה כרוכה בסכנת נגף .
לכן גם לא בכדי, הומצאה על ידי התורה האלטרנטיבה המרחיקה ספירה ישירה
באמצעות מחצית השקל - ביטויניחודי המשקף גם דינאמיקה שממית.
כאילו בספירה זו האלמנט המייצג ה"שקל" המסמל את מידת הדין הנמדדת למעלה .
נמדדת באמצעי חוצץ זה רק במחציתה - ב"מחצית השיקול"
רק במחצית מידת הדין, לאפשר המשך חיים בשלב זה של הנספרים ולמנוע נגף כמיידי כאמור.
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
על הספירה בתורה.
ראיתי לנכון לשכפל את תגובתי שם גם לרשימה נפרדת כאן
מבט פילוסופי מרהיב זה ממעוף ציפור הנפש על הספירה בכלל בתורה - כמושג ויסוד כולל.
יש בו לבד מהקסם המידי גם סכנה למוסס ולאבד את כל אותם אלמנטים יחודיים ושונים בכל יסוד ויסוד.
לא דומה היא היא
ספירת הזמן בתורה
לספירת הכסף
וספירת האנשים.
ספירת הכסף :
במיוחד כספי התרומה וגם המפקד איננה להתעלותו של הכסף למימד רוחני כל שהוא.
ההפך, שהכסף הוא האליל הלעומתי המסוכן ביותר לאלוהות
[שהרי הוזהרנו במפורש שלא לעשות עם הקב"ה אלוהי כסף ואלוהי זהב] .
כי אז מניינו של הכסף ביד האדם
מחדד את סופיותו הנפסדת של הכסף לעומת האין סופיות של האלוהות.
בספירת הזמן :
יש משום יצירת אתנחתות היכרחיות באותו הערוץ של האלוהי האין סופי
לבין זה הסופי - האנושי.
כעין יצירת נקודות מפגש והשקה באותו המסע האין סופי של הזמן.
נקודות מפגש והשקה איטראקטיביות ביו האלוהית האין סופית
לאדם הסופי.
כאילו האולוהות הקטר הנצחי והוא סוחב מאחוריו קרונות של בני אדם והרכבת עוצרת בערוץ של זמן בתחנות קבועות
גם לקרבתם של הקרונות לקטר בעצירת הזמן המדומה
וכן לעלייתם וירידתם של בני האדם באותה הרכבת.
ספירת בני האדם :
דומה שהיא המופלאה ביותר .
ואשר גם מחדדת ביותר את הדיכוטומיה בין הסופי לאין סופי.
אדם כל שהוא המתיימר לספור אדם אחר, מכריז למעשה מניה וביה
כי הוא למעשה במידה מסויימת
בעל יומרה של אלוהות.
שהרי בעצם הספירה מתיימר אני לומר
כי אני בעצם ספירתי מכריז על אדם אחר כקיים וכממשיך להיות קיים
ולו גם לשניות אחדות נוספות .
יומרה זו מאלצת אין האין סופי את האלוהות
להעמיד מיד במבחן את המשך קיומו של אותו האדם הנספר.
אם אכן קיומו בכלל מוצדק בהיבט של מידת הדין.
ואזי מיד יתברר כי רבים ראויים באותה מידת הדין דווקא להכחד ולא להספר כברי קיימא.
לכן כל ספירה אנושית ממשית וישירה כרוכה בסכנת נגף .
לכן גם לא בכדי, הומצאה על ידי התורה האלטרנטיבה המרחיקה ספירה ישירה
באמצעות מחצית השקל - ביטויניחודי המשקף גם דינאמיקה שממית.
כאילו בספירה זו האלמנט המייצג ה"שקל" המסמל את מידת הדין הנמדדת למעלה .
נמדדת באמצעי חוצץ זה רק במחציתה - ב"מחצית השיקול"
רק במחצית מידת הדין, לאפשר המשך חיים בשלב זה של הנספרים ולמנוע נגף כמיידי כאמור.
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
