פעם בפרשת יתרו
נשאני הרוח בתופים ובמחולות
לקיים : כיבוד אב ואם
והלכתי כברת דרך ארוכה
נלאתי וכבדתי לעייפא
ולפתע שינה עורו הרוח
יבב מבין עפאיי העצים
הצליף בפניי - חטטים
דלק אחריי בעלי שלכת
המדמים טלפיים של כלבים
עד כי נחרדתי עד מאד
כמו פליט הנמלט
מקול השופר
והלפידים
