סליחה, סליחה שאני מפריע כן.
אבל את מוכנה להגיד לי איפה את?
אמרו לי שתגיעי עד עכשיו..
שמעתי סיפורים על איך יהיה שתהיי פה.
שמעתי שירים על איך אני ארגיש כשתהיי לידי,לצידי
ואני כבר יודע לאיפה נלך ואיפה נבלה ומה נעשה אבל את לא פה
קניתי לך מצעים,הכי יפים בחנות,חשבתי עליך כשעיצבתי את החדר
בכל פעם שאני יוצא אני שם בושם,שאני אריח טוב בשבילך
הוצאתי רישיון כדי שנוכל לנסוע לטייל ביחד, קניתי מצלמה כדי לצלם אותך-מהפרופיל כשהשמש שוקעת לצידך ואת בוהה בה חושבת.. עלי.
פינטזתי בראש על איך תבואי לישון אצלי ונקום ונאכל ארוחת בוקר
ומשם אני אתחיל את הבוקר בתור האדם המאושר ביותר ביקום.
כשהכל במקום. כשהכל כמו שצריך.
אבל את לא מגיעה.. כבר כמעט עשור שאני מחכה לך,
את לא באה. עבר כל כך הרבה זמן.. מאז שחשבתי שאת באמת הולכת להגיע.
וכולם מצליחים,כולם מצליחים לחיות בזכות האהבה
לי זה לא אומר כלום.
אז זהו אני לא מחזיק יותר, אני מתחיל להתמוטט והאמונה כבר לא קיימת,
חושב להצטרף למנזר,לבית תמחוי,לפניימיה,לצבא ארה"ב.
אולי זה יגרום לי להפסיק לחכות , להפסיק לצפות.
ואני תמהוני עייף כבר לא יודע איך למשוך אותך,איך להביא אותך אלי.
אני כבר מפחד,אני מפחד, כשתבואי אני לא יזהה אותך.
הציניות גמרה אותי, הגעגועים למשהו שלא קיים, התפילה כל לילה מחדש שתבואי.
אני כבר חושב להיות אתאיסט,אתאיסט לאהבה.
אני אבוא ואגיד שאהבה לא קיימת. שהכל בדייה, כמו הדת, עוד משהו שמחזיק אנשים לחיות.לא יותר מזה.
בקשה תוכיחי לי שאני לא צודק...
הגיע הזמן.
תגובות