זוכר את הימים
שכשלו רגליך ונפלת שדוד
כשתרתה אחריה בשווקים
אולי תראה אותה שוב.
ועכשיו מראה דמותה
כצל עובר חולפת בראשך.
והיום הוא שנפלת למרגלותיה
רק שתסכים שתלך לידה
ועכשיו אפילו יד
לא תניח בכפה.
זוכר את הימים
שצרחת לשמיים
אולי הרוח תישא את קולך
ועכשיו ניטל מקולך יגונך
ושריקתך מקדמת זריחתך.
זוכר את הימים
שכהו ציפורניך משריטות על קירות
ומדמך צבעת אותם באדום
עתה הקירות לחלל פתוח הפכו
וקשת ושמש אותם צבעו.
והיום ההוא שנשרפו עינך
והיא מחתה דמעותיך
ועתה עינך כבר פקוחות
ולא דומעות ורואות.
זוכר את הימים
שנתקלת באישה
וחיפשת את דמותה
וכשלא נמצאה
באור יום עם מיטה סתורה
שילחת אותה לדרכה.
זוכר את הימים
שלשמע קולה
צללת לתהום בגבורה
היום אתה חירש למולה.
והרגע ההוא שאמרה
ליבי לעד איתך
ואחר את הכוס שבר
ואיתו את ליבך קבר
ולב חדש ואמיתי נולד
ופרח על המצבה שתל.
זוכר את הימים
אל תיזכר שוב
שמא...
שדים ושלדים
דרכם ימצאו
תגובות