"הצדיקים הגמורים אינם קובלים על הרע אלא מוסיפים טוב, אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה''
שנזכה כדברי הרב, להוסיף טוב למרות הכל.
[ליצירה]
לילה מסרב לגווע
וחנית מדקרת
מותירה סימניה המלובנים
על נפשך הפצועה
על הלב ששערו נפרץ
ורגל גסה דרכה בו
מרבבת את אדמתו
כתמי בוץ
לילה מסרב לגווע
וירח מזיל דמעתו
על ערוגת הלב
בה עלו זה מכבר
עשבי התוגה
וקוצי המשטמה.
[ליצירה]
שיר מקסים!!
אל דאגה יבוא יום שתכתבי במקום שברים על שלמות טהורה,במקום כאב, תכתבי על שמחה ואושר, ובמקום אבדן ושכל תכתבי על העצמאות הנצחית שתוכלי לראות כשתצאי מהסבך!!! תמשיכי לכתוב יפה ככה!!!
אוהבת אותך המון!!!
[ליצירה]
מדהים. הפיכת התמונה שרוב האנשים רואים כנוף מרהיב שמרחיב את הנפש לתמונה מלאת כאב. ואולי גם זה חלק מהאמירה - שיש אנשים שבורים, מדממים אבל הסביבה שלהם קולטת אותם כאנשים מאושרים ואפילו שואבת מהם כוחות. אהבתי שויתרת על המילים "שמש" ו"שקיעה" בכל השיר הזה, זה לא נותן לקורא לקפוא על תמונה של שקיעה אלא הוא מחוייב להמשיך ולראות אדם מול העיניים.
אולי הפתרון יגיע ברגע שהשקיעה תתבונן על עצמה ותראה את הפאר שהיא יוצרת, את הפאר שבה (באיזשהו מקום דומה להתחדשות שמדבר עליה השרף בתגובה שלפני).
ממש תודה לך על השיר הזה.
[ליצירה]
יופי.
זה השיר הכי טוב שקראתי משלך.
אפשר עדיין לעבד, לדעתי
אך בהחלט
יש כאן רעיון מטאפורי, אמנם ידוע (שקיעה)
אך שרטטת פן משלך,
ותחושה שעוברת.
שב"ש
אמילי
[ליצירה]
מילים מוטי המר (שירה המפורסם של חווה אלברשטיין):
"כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.
כי כולנו, כן כולנו
ריקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת גם בנו"
לגבי זוגיות, אם שני אנשים הם אחד
ולא שניים
כמו שכתבת בשירך
גורל הזוגיות נחרץ מראש למוות
כי אחד מוותר על עצמו לגמרי
והופך להיות העתק של השני, ולא הוא עצמו.
אמילי