בס"ד
כשמשליכים זהב לאש של דת
הם : האש והזהב, מתחברים להם יחדיו
בלהט של "אור" ,או של "ערווה".
של אור - להוציא : "מנורת זהב טהור"
של ערוה- להוציא : "עגל של זהב"
והכל תלוי באיש המבעיר , באיש המשליך
משה : "איש האלוקים"
או אהרון : איש העושה אלוקים
משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הגזמת. אהרון? "איש העושה אלוקים"?!!! כן, אני יודעת שזה מה שכתוב בפשט. אבל ב"ה אנחנו חכמים יותר מכדי להעמיד את אהרון במעמד של עובד ע"ז. בטח יותר מאשר להציב אותו כניגוד של משה, כזה ש"בגללו" נעשה העגל!!! [ליצירה]
- [ליצירה] "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים .... ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אליי; ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם ויביאו אל אהרן; ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים; וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר; ... וידבר ה' אל משה לד רד כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים; סרו מהר מן הדרך אשר ציויתם עשו להם עגל מסכה ... ויאמרו אלה אלוהיך ישראל... ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה; ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא; ויאמרו לי עשה לנו אלוהים... ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש...ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן... ויאמר ה' אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי" אלו קטעים נבחרים מפרשת כי תשא (שמות לב), מהם עולות המסקנות הבאות: 1. העם לחץ את אהרן ליצור לו אלוהים פיזי עקב השתהותו של משה על ההר 2. אהרן נעתר ללחץ של העם ופיזית אכן יצר מסכה בדמות עגל מהזהב שאסף מהעם 3. למרות זאת מייד לאחר יצירת המסכה מקיים אהרן פולחן חג לה', ומכאן שלא ראה בעגל אלוהים והמשיך להאמין בה' ולעבוד אותו 4. ה' איננו מאשים את אהרן בחטא העגל כי אם את העם, אם כי אהרן אשם אף הוא בהיותו חלק מן העם אך לא משום שיצר פיזית את מסכת העגל 5.אך שמשה מפנה אצבע מאשימה לאהרן הוא אינו מטיל את מלוא כובד האחריות על אהרן אלא על העם שכן הוא שואל את אהרן : "מה עשה לך העם כי הבאת עליו חטאה גדולה.." כלומר גם הוא רואה את העם כאשם המרכזי. 6. אהרן מטיל האשמה על העם ואינו סבור כי כעסו של משה עליו מוצדק 7. העונש הקשה בגין חטא העגל מוטל על העם ולא על אהרון: בני לוי הורגים 3,000 מבני העם בהוראת משה 8. משה ואהרן לא נענשים בגין חטא העגל, אלא רק מי שחטא לה' - כלומר העם שראה בעגל הזהב את האלוהים שהעלוהו ממצרים. המסקנה שלי היא אפוא כי הידיים היו ידי אהרן, אך האשמה אכן רובצת לפתחו של העם. נראה אפוא כי ניצן צודקת בטענתה כי אין לראות באהרן איש העושה אלוקים כמאמר הכותב, שכן אהרן לא ראה בעגל אלוקים. אהרן יצר את עגל המסכה, אך העם הוא זה שבחר להאמין שמדובר באלוהים שהעלוהו ממצרים, בעוד שאהרן המשיך באמונותו בה' ואף ביצע פולחן דתי לה' מייד לאחר יצירת המסכה. יש לזכור שמדובר בעידן שלפני קבלת עשרת הדיברות, ולכן בשלב זה גם הדיבר "לא תעשה כל פסל וכל מסכה" עוד לא נמסר לעם ולאהרן. לכן עצם עשיית המסכה איננה חטא בשלב זה של ההתפתחות הדתית של העם, אלא לכל היותר טעות, אבל האמונה כי עגל הזהב המוחשי הוא האלוהים שהעלוהו מארץ מצרים, ולא ה' הבלתי מוחשי -היא היא החטא החמור. [ליצירה]
- [ליצירה] בנוגע לאהרן הכהן, מובא במדרש שהערב רב הרגו את שבעים זקני עם ישראל ואת חור בן מרים הנביאה, אין לחשוב שאהרן הכהן נכנע ללחץ הערב רב, ולא מסר את נפשו לקדש שם ה' על מצוות לא תעשה של "יהרג ובל יעבור", אלא הוא חפץ לעכב את בני ישראל מלחטוא, ובנתיים יגיע משה, וממילא יתבטלו כל הטענות על העדר מנהיגות וכדו'. החג שעשה אהרן לא היה פרי יוזמתו, אלא ההפך. במקום שיעשו חג לעגל באותו יום, עכבם אהרן עד למחרת בתקווה שבנתיים יגיע משה. דומני שהכותב הנכבד לא התכוון לפשט הדברים אלא בצורה מטפאורית ומופשטת לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] על מה הרעש? והרי מקרא מפורש הוא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת). משה, לגבי הדוגמא שהבאת על הציות לגדולי ישראל (כבתקופת השואה) דומני שזו בדיוק הנקודה. אנו מצווים לציית לצדיקי הדור, אף כשאנו יודעים בוודאות מוחלטת שהם טועים כדכתיב "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים), וכפירוש הרש"י והספרי במקום "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין! (מצד שני הירושלמי הופך את היוצרות ואומר דווקא אם אמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ודו"ק). ממילא השאלה אם גדולי הדור טעו או לא אינה רלוונטית לגבי שאלת הציות לדברם. [ליצירה]
- [ליצירה] ליוסף המאסף - מתנצל ! למרות שחתמתי את תגובתי האחרונה בהבטחה כי מבחנתי סוף לויכוח, באשר הוא לכאורה, מוצה. בכל זאת, למקרא תגובתך האחרונה, כל נימיי מזדעקים. מתגובתך למדתי כי כנראה שלא ברצותי פגעתי בך אישית או לפחות כך או אחרת, נפגעת מנימת הדברים . אני מתנצל! שום דבר בי ובהגיי, אינו כדאי, כדי כך, שיהודי כמוך יפגע. ובשביל ל"שלם" במטבע של ערך[ לפחות לפי יומרתי ] . הנביא לא בכדי סמך "אמת" ל"שלום" משום שביקש לומר כי דווקא לעתיד הזה, שבו כולנו שואפים לשלום, אין לו לזה תוחלת, בלוא זיקוק האמת תחילה. לכן, גם הקדים אמת לשלום. ועל ענין "אהבו", משום שמדובר ב"אוטופיה" יחסית ניצטוינו תדיר לפחות רגשית להיות חדורים בה באהבה לשניים אלה.[בבחינת : "והשבות אל לבבך"] ועתה אולי יובן כי "מלחמתו" ואתגריו של עידן זה, בדרך לשאיפתו לשלום, לא תצלח לכאורה, בלוא ויכוחים מעין אלה בניסיון לצרף את ה"אמת". והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה [ליצירה]
- [ליצירה] משה אהרן היקר והאהוב. התנצלותך הכנה והישרה מראה שאכן הויכוח בינינו הוא לשם שמים או שלפחות לכך אנו שואפים. אני כמובן מקבל את ההתנצלות, ומבקש גם מכבודו שימחל לי אם פגעתי בו בלא כוונה באיזו דרך כל שהיא. אהבתי את הסברך על האמת והשלום. חודש טוב, יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה שאני פותח שוב את הדיון. קראתי כעת את דבריך האחרונים ואצטט כמה מהם: "כי הקב"ה אותת ובאלף רמזים כבר לפני כמאה שנה לכל גדולי התורה כי "קול התורה" צריך לפי שעה להדחות מפני "קול התור"..... ??!! אתמהה! מנין לך דברים מופרכים אלו? קול התורה צריך להידחות בפני קול התור? א. מנין לך שזהו קול התור או שמא דווקא קול ענות וטומאה... ב. אתה קובע שקול התורה אמור להידחות בפני משהו? ועוד עבור מה? עבור שיעבוד הגוף והנפש במקום טומאה וצלמוות?! (כן, היכן שהקב"ה אינו שורה, שם שורה הטומאה, גם הגוף הפיסי נמצא בארץ הקודש). אתה קובע עובדות ועל פיהן בונה תזה שהגאולה לא תבוא אלא ע"י התמודדות עם השואה, וכדבריך "הגאולה לעולם לא תושלם אלא אם כן היהדות תתמודד עם שאלה זו של השואה וענין זה יובהר עד תומו..." מדוע נזקקים אנו לבעלי מחדשים כשתורתינו הקדושה כותבת מפורשות את הסיבה לצרות כולן. אם לא תלכו בחוקותי והלכתי עמכם קרי וכו'... דבר נוסף, עדיף למות חיי שעה באירופה הבוערת ולחיות חיי נצח בעוה"ב, מאשר לחיות חיי שעה ולייבש ביצות בארה"ק, אך למות חיים נצחיים! אתה עוד מוסיף ואומר, "על כל פנים, הגישה של צריך לציית לגדולי הדור בכל מצב הגם שהם טועים, תוסיף ותוביל אותנו לקטסטרופות נוספות וכל כך חבל ...." או "כי אט אט נצא משביים המעיק"... אני קורא ולא מאמין. סלח לי אם אהיה מעט בוטה, דבריך הם העתק מדויק של דברי המשכילים לפני כמה מאות שנים, אותם המשכילים שהמיטו קטסטרופה רוחנית על היהדות באירופה, או אפילו לפני כן בתקופת הצדוקים? הרי המפרשים הקדמונים אומרים מפורשות את הדברים המצוטטים "אפילו יאמרו לך על שמאל שהוא ימין", אך הנך ממאן לשמוע... מי לנו גדול מרבי עקיבא שבטענת משיחיות קרא על בר כוכבא "משיח ה', אמר לו א' התנאים (אינו זוכר את שמו) עקיבא, עשבים יפרחו על לחייך ועדיין בן דוד לא יבוא. מדוע הוצרכתי לאמרה זו? מפני שאין הגאולה באה על חורבות הגלות, אלא מתוכה. אין אור הגאולה מכבה את חושך הגלות ע"י כיבוי מאורות העולם שמפיהם אנו חיים, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'... מתנצל אני מעומק לב אם דברי היו חריפים מידי, אך אין חולקים כבוד לאיש בדברי תורה. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את תגובות קודמיי בעיון והשכלתי רבות. התרשמתי מאוד מהתגובות של יוסף, ואני מבקש להביע את הערכתי אליו, גם על תוכן דבריו וגם על סגנונו המכובד והענייני. משה, בניגוד לדבריך, אני הקטן הבנתי את הדברים מלשון התורה עצמה, ומבלי להיות מושפע מדעת חז"ל. דווקא בורותי עומדת אפוא כהוכחה חיה לכך כי אין מדובר בבעיה של פתיחות מחשבתית, אלא באופן ההבנה של התורה בסוגיה הזו. קראתי את דבריך והסבריך, אך לצערי לגבי עצם העניין לא הצלחת לשכנע, וזאת על אף נכונותי לשמוע בפתיחות וללא כל מורא דעות מעניינות בנוגע לסוגיות מהתורה כמו גם מחוצה לה. הגלישה לנושאים אחרים היתה מיותרת בעייני, והסיטה את הויכוח לנושא אחר שהוא בלתי רלבנטי לסוגייה שעולה מהשיר. אני חייב לציין שהסגנון שבחרת בו("אתה ושכמותך" וכד') קומם אותי, ואני מצדיע ליוסף שהשיב לך במתינות, וגם לך - על התנצלותך. [ליצירה]
- [ליצירה] האמן לי שאני פתוח מאין כמוני (אולי אפילו יותר מידי), ואין לי בעיה לשמוע דעות שונות ומשונות. אבל גם לפתיחות יש גבול. כאשר מבקרים את גדולי התנ"ך ובטח ובטח את אהרן הכהן משבעת הרועים, אני חושב שצריך קצת זהירות. אני מוכן לשמוע פירושים חדשים ותובנות שלא נאמרו עד היום, אבל כאשר באים לחדש בתורה יש להתייחס לפירושים קודמים שנכתבו על ידי גדולי ישראל ולראות כיצד הם ניגשו לדברים, ואחר כך, מתוך ענווה, לנסות לומר מה שנראה לעניות דעתנו. ואם כבר דמגוגיה, אז מה הקשר בין אי ההקשבה של היהדות החסידית לקריאה לעלייה לארץ, לבין הביקורת שלי על דבריך, חוץ מאשר כביכול חוסר פתיחות. אני חושב שזה לא היה במקום, יש לדון בכל מקרה לגופו ולא לייחס לבר הפלוגתא שלך דברים שהוא בכלל לא אמר. לגופו של עניין, הקשר בין ה'ערווה' שאתה מייחס לאהרן לבין הפסוק 'כי פרעה אהרן' הוא רחוק מאוד, אני לא מבין איך על סמך קשר קלוש שכזה אתה לוקח על עצמך לייחס דברים כאלו על אהרן הכהן. אני מסכים, יש לבחון ולעיין בפסוקים כראוי, ובהחלט יש כאן נפילה של אהרן, אך גם אם התורה גילתה לנו שיש כאן בעיה אין זה אומר שהותר הרסן וניתן לייחס את כל שבדמיוננו לחטאו של אהרן. ראה מה כותב רבנו בחיי על הפסוק שהבאת מדברים ט,כ "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. ידוע מה שדרשו חז"ל בפסוק זה (ויקרא רבה י, ה), השמדה זו כלוי בנים שנאמר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, וכיון שהתפלל משה עשה תפילתו מחצה. ומכל מקום פסוק זה הנכתב בתורה לאות ולמופת שאהרן חטא בעגל חטא גדול עד שנענש עליו בכלוי בנים, ובודאי יש לתמוה כי אהרן לשם שמים נתכוון ומחשבתו היתה זכה בעבודת ה' יתברך, והנה הכתוב אמר (שמות לב, לה) אשר עשה אהרן, לא יתפוש אותו רק על המעשה לבדו לא על המחשבה, ואם כן למה התאנף בו ה'? והתשובה בזה כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה, וכן דרשו חז"ל (בבא קמא נ.) ממה שכתוב (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד, ואף על פי שכוונתו היתה לשמים מכל מקום המעשה לאהרן בידים היה חלול ה', ואף על פי שהוא לא חטא בו הנה החטיא את ישראל שלא בכוונה, שהרי על ידו טעו אחריו ונפלו הרבה מישראל, וכן הזכיר לו משה כי הבאת עליו חטאה גדולה (שמות לב, כא). וראיה גדולה שהוא לא חטא בו כלל ממה שהזכיר משה בתוכחותיו ואמר תריבהו על מי מריבה (דברים לג, ח), וקראו חסיד (שם) שלא נמצא בו חטא אחר". רבנו בחיי הוא רק דוגמא, ראיתי פרשנים רבים בנושא, ואף אחד מהם לא העלה בדעתו לייחס לאהרן חטא מופרז כפי שאתה כותב. אני רוצה לקוות כי השקעת מחשבה רבה לפני שהעלית על הכתב את הדברים, אבל גם אם כן עדיין לדעתי הדברים מופרזים ללא ביסוס אמיתי בכתובים. הרי שים לבך לדבריך, אתה אומר שהכל תלוי ב'איש המבעיר' ואם אהרן כביכול היה ראוי הרי שלא היה יוצא עגל אלא מנורה, הרי שאת כל האחריות אתה מטיל על אהרן. אם כן לדבריך הוא אישיות בעייתית שנופלת בגדול החטאים - עבודה זרה. אזי מדוע וכיצד נבחר הוא מכל האנשים להיות זה שיעלה את האור במנורה, ולהיות האיש שיכנס לפני ולפנים, אתמהה. ליתר עיון בחטא העגל כדאי לעיין בכוזרי ספר ראשון צב-צז, ושם גם מבאר מה היתה הבעיה במעשהו של אהרן. [ליצירה]
- [ליצירה] מקווה שעזרתי בס"ד למשה אהרן וכל המשתתפים. יש כמה דעות בנידון בין המפרשים ואצטט תמצית דבריהם של כמה מהם. רש"י הק' כותב במקום (פסוק ה') שאהרן התכוון לשם שמים, ובטוח היה שמשה יגיע למחרת והתכוון לעכבם מלחטוא. כמו כן האור החיים הק' הרמב"ן כותבים במקום שאהרן התכוון לשם שמים מכמה וכמה טעמים, אך ברצוני להתמקד על שני דברים שמביאים הרמב"ן ורבינו בחיי. רבינו בחיי כותב על המילים "וירא אהרן" : "ועוד נוכל לומר שראה שאין העשייה בכלל יהרג ובל יעבור אלא בלאו של לא תעשה לך פסל (מפני שאיסור עשיית ע"ז לאחרים אינו אלא בלאו כמש"כ ברמב"ם הלכות ע"ז פ"ג עיי"ש הערת הכותב) ולכך לא מסר נפשו עליה. עכלשה"ק. וברמב"ן בפסוק כ"א על המילים "כי הבאת עליו חטאה גדולה ז"ל: כי החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור, וכו' אבל משה בענוותנותו נהג כבוד באחיו הגדול ולא הזכיר לו רק מכשול העם. לסיכום: ניתן לומר שגם לדעה שעשיית ע"ז היא בגדר "יהרג ובל יעבור" אהרן לא התכוון לעשיית עגל אלא המכשפים ינוס וימברוס בכישופיהם עשו עגל מזהב (כמובא באריכות בתנחומא), והסברא מוכיחה כן משום שכל החוטאים בחטא העגל מתו בג' מיתות, ע"י בני לוי, במגיפה, ובהשקאת אפר העגל, ואילו אהרן לא נענש בכך. וח"ו לומר שנשא לו משה פנים, דהרי נא' הרגו איש קרובו. ואעפ"כ מצאנו כמה שיטות בעניין ונקוט מה שנא' ובלבד שיכוון את ליבו לשמים, ואין הדברים סותרים כלל. והאמת והשלום אהבו... [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד, תודה ! ביחס לשורות אין לי הסבר חכם. כך יצא לי. ביחס לעורבים, יכול שהסיפור הבא, ישמע לך מגוחך. יש לי יחס מיוחד אליהם אל העורבים [מאז נצטוו אלה לכלכל בלחם ובשר את הנביא.]. מצד אחר, אני גם אספן בלתי נלאה של גרוטאות אשר מהם אני מנסה ליצור ולקומם "בריאות" חדשות. כך שמזה זמן רב, בניתי מהם עבור העורבים שובך בקצה החצר ואני מדי פעם משיב להם "על טובתם" ההיא.... בלחם ומיים..... והוא, אותו השובך מכונה בפי : "פונדק העורבים" [ליצירה]
- [ליצירה] לא , לעולם אין נחמת הגיון לאובדן. רק מתוך התמדה של עבודת אלוקים שבשגרה הזמן אט אט מנדב לנו "רזין" של ניחומין : החובשים את השבר,אך במעט והמישרים מבטינו לאופק. כי כל הנחלים זורמים לים [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף ארצי אני מזהה זעם עצור בשטף הדברים, שכשלעצמם גם הם, לפחות בעיניי, יצירה שראוי להתכבד בה. יחד עם זאת כל גדולינו הראשונים היו רועים ולהיות רועה נאמן זה לדאוג כל הזמן לצאן .- זה נאמנות מוחלטת. אם מותר לבקש ממך, לנסות לרגע, להתנתק מההוויה שהוליכה אותך בכתיבת הדברים ולנסות להשיב לעצמך תשובה לשאלה הבאה. לא מפריע הדבר שהרועה הראשון שקוראים לו במקרה "הבל". לא מבין שבכל זאת, יש שוני בין עיסוקו לעיסוקו של קיין. שאם זה הקדים להקריב מפרי האדמה, אין זאת אומרת שגם הוא צריך למהר להקריב מצאנו שהרי אין דומה "חמלה" זו ל"חמלה" זו ואין דומה "עובד" ל"רועה" שאינו "אובד". ובזה לכאורה מותר ה"רועה". אגב "כישלון זה הוא המשך לשאר הכישלונות האחרים גירוש מגן עדן וכו' ולכך ביקשתי לרמז בין השאר.... ואני יודע, גם אתה תתבלבל מהעובדה, כי בדיעבד ה' שעה למנחתו של הבל. על כן באה רשימה זו להבהיר, כי לא כל מה שהקב"ה התיר בעבורינו "טקטית" בגלל חולשותינו ונסיבות מיוחדות של העת. אלה צריכים גם להיות מהות איסטרטגית שאנו מחוייבים לה כל הדורות. ושאלה אחת לגיטמית עד למאד. אם כך, איפה טעה קין לכתחילה בטרם נגרר לרצח הנורא . הוא טעה בכלל שהתחיל בכל הענין . כשהיה ברור שהבל למעשה יכשל ב"העתקת" מעשהו. ובכך הבל יחל בתקדים של פולחן נפסד שיוביל את כל האנושות ועד קץ הימים, עת שוב הדברים יתוקנו וישובו למכונם. האלוהים לא צריך ולא היה צריך קורבנות . .... ולעתיד אם יהא דבר מה באלה הרי שיהיו הם כאמור אך מן הצומח.... ותודה על תגובתך [ליצירה]
- [ליצירה] לזיווה גל ת ו ד ה [ליצירה]
- [ליצירה] לאמלי, תודה על תגובתך. כן, מסכים כי למהות הנפסדת הזו של ה"קורבן", יש עוד שלוחות והסתעפויות מהם נפתלות בכיוונים שהצבעת. ברגע שהאדם ילמד לוותר על הצורך הקיים ל"רצות" תחילה על חשבון עצמו ואחר כך ביתר שאת ובמכפלות על חשבון אחרים, משם לדעתי תתחיל דרכו להרפא [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים. קצוות ה"מתח" העיקריות שבאמונה מגולמות ב"איש האלוקים" מכאן. ובאיש שכל עשייתו בבחינת "אלוהים",ממנו וממעשי ידיו לכתחילה,אני די מבין את ההחלצות הגורפת ללמד סנגוריה על אהרון . ואף דומה,שמה שנכתב כאן על ידי המגיבים הנכבדים עדיין רחוק מלבטא את דמותו היחודית והיחידה של אהרון, שהוא הדמות האנושית הבלעדית, שמעטרת בתוכן ובמהות את שמו של הקב"ה כ"שלום" .[ אגב,רק על אותה ההתנהגות המופלאה של : "וידום אהרון", אפשר לכאורה לכתוב ספר שלם.] ובכל זאת, הנכם לדעתי שוכחים יסוד חשוב מאד במסריו של המקרא [יכול שהשרף אף כיוון אליו]. תורת ישראל מציינת נרטיבים לא מפני שחשוב בעיניה כי נלמד לדקלם את הנפקויות המידיות הספציפיות לגבי דמויות המפתח שבאותה הדרמה, אלא בעיקר על מנת שנזקק המנרטיב כולו את אותם המסרים הערכיים איכותיים, שהתורה מבקשת להנחיל לדורות . כך, סיפור העקדה לא בא אלא לומר כי האלוקים ניסה אותנו פעם אחת ויחדיה בניסיון מטודי, על מנת שמכאן ואילך להוריד כליל מסדר היום "קורבן אדם" וכי אף לעולם לא יחזור אפילו לא אותו הניסיון החינוכי. וכך גם כאן . בזיקוק אנליטי מוסרי ערכי של סיפור העגל, לדעתי זהו עיקר המסר . והלא גם התורה הוסיפה וציוותה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי הזהב. דגש על "עימדי". בדיוק למקרה הזה ודומיו. ואף על פיכן, באותו המישור האיסטרטגי - ערכי, נאמר גם : "ויתאנף ה' באהרון להשמידו". האם רשאים אנו להתעלם מקביעה קטוגרית זו של הקב"ה אשר מצהיר כשופט , המכריע והגוזר . האם, לפחות אין הדברים חקוקים עלי ספר, כמסר ערכי לבאות כאמור. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד. מרקחת של יסודות תורניים תוססים. מאתגרים בדמיונם הפורח. נהנתי! [ליצירה]
- [ליצירה] לדוד תודה על תגובתך לגבי הערתך שבסיפא הנושא רחב יריעה ובכל זאת אך בראשי פרקים: לטעמי אברהם בסך הכל נכשל בניסיון העקדה . הביטוי "ירא אלוקים" שהוכתר בו לבסוף מצביע לדעתי דווקא על פחיתות על ענין זה אולי אכתוב בהמשך עוד רשימה באתר ואנסה לתמוך מסקנה זו מהכתוב. אם אברהם אכן היה עומד בניסיון לא מלאך היה מדבר איתו אלא ה' בכבודו ובעצמו וכך כל ההסטוריה שלנו היתה נראית אחרת היתה מתכווצת פלאים כך שמזמן כבר היינו שרויים בימות המשיח [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. ואם אפשר כדבריך להוסיף "לקח". הביטוי "להעלות" ביחס לנירות בא לרמז ולהקביל את המנורה כפונקציה רוחנית עלי אדמות, לאותה שמש בראשית, המאירה פיזית לכל היקום. כשם שהשמש עולה ויורדת כך מצווה אהרון ודווקא שהיא יורדת וחשך פיזי יורד לעולם שיעלה ויאיר מאורה הרוחני של המנורה לכל העולם.[לכן גם אהרון - סמל לשלום] והנה "נר אלוקים נשמת אדם" . כל אדם . וזה המסר של פרשת בעלותך שאין אורה של תורה עולה רק לישראל אלא לעולם כולו. משום שמדובר ביעוד ושליחות על, ה"מתרוממת", הרבה מכל הפונקציות הפולחניות האחרות של אהרון, באה פרשה זו כהמשך לסופה של הפרשה הקודמת, לפיה משה שומע את הקול מדבר אליו משני הכרובים . ולא נאמר מה דיבר איליו ה'. וברור, כי זה הדיבור וזה המסר [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד. מקווה שהפעם משכנע בס"ד. אני מקווה שהדברים הפעם משכנעים יותר . ראשית לבקשתך להלן הפסוק בחומש דברים ט'[20]: "ובאהרון התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא". הביטוי : "התאנף מאד" אנינו קל -כלל ועיקר. רק לסבר את האוזן כשמשה מתאר את כעסו של הקב"ה כלפיו אותו הכעס שהוביל לגזרה של אי הכניסה לארץ הוא משתמש אך בביטוי "התאנף". ולא די בכך, מיד אף עדן את הדברים באותה הנסיבה המקלה לאמור : "התאנף בי על דבריכם". אז איך נהין , לפחות מהבחינה הרעיונית להמשיך ולעצום עיניים ול"איין" בק"נ טעמים ותירוצים את אותו "גזר הדין" אשר בוטל רק בגלל תפילתו האולטמטיבית של משה. אין זאת אומרת שמשה לא עשה שימוש בכל אותן נסיבות מקילות שהעלתם בתגובותיכם. אך גם עצם ההתעלמות של הקב"ה , בכך שרק בדיעבד משה מזכיר זאת, היא גם הנותנת לכאורה, כי כעסו של הקב"ה בבחינת "התאנף מאד", היה כל כך רציני. שעם כל הכבוד אי אפשר להתעלם ממנו.[כדי הטיעון שרק עם ישראל נענש...] הקשר שבין ה"זהב" כמייצג את פסגת החומר ובין אלוקים" המייצג את פסגת הרוח, הוא לכאורה ברור למדי. מדובר במתח מובנה של תנגודת. לכן הקב"ה ציווה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי זהב". יותר משכיוון לאותם דורות לענין הצלמים מכסף וזהב כיוון לימינו אלה , שלא להגרר לגרוע מכל שבשאיפת החומר עדי שיאה [התשוקה לזהב בכל מחיר] אנו שומטים מידינו את ה"אלוקות" ואוחזים באותם אלוקים אחרים המגולמים במיטב החומר : "הזהב". זה מה שקורה לדתות מושחתות . וזה למרבה הצער, הסכנה הרובצת לפתחינו . שהרי כל מי שנסחף אחר תאוות הבצע והממון לא רק שזונח הוא אלוקים חיים, אלא שעובד הוא אלוקים אחרים שעשה במו ידיו [ליצירה]
תגובות