בס"ד
כשמשליכים זהב לאש של דת
הם : האש והזהב, מתחברים להם יחדיו
בלהט של "אור" ,או של "ערווה".
של אור - להוציא : "מנורת זהב טהור"
של ערוה- להוציא : "עגל של זהב"
והכל תלוי באיש המבעיר , באיש המשליך
משה : "איש האלוקים"
או אהרון : איש העושה אלוקים
משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
- לזה שמוחק את המספרים
- פה אימה ל"שמעי"
- מברלין לארץ הצבי
- הכרובים ולהט החרב המתהפכת
- אושיית משפט שנעלמה -חק ומשפט
קשור אלי
- [ליצירה] הגזמת. אהרון? "איש העושה אלוקים"?!!! כן, אני יודעת שזה מה שכתוב בפשט. אבל ב"ה אנחנו חכמים יותר מכדי להעמיד את אהרון במעמד של עובד ע"ז. בטח יותר מאשר להציב אותו כניגוד של משה, כזה ש"בגללו" נעשה העגל!!! [ליצירה]
- [ליצירה] "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים .... ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אליי; ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם ויביאו אל אהרן; ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים; וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר; ... וידבר ה' אל משה לד רד כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים; סרו מהר מן הדרך אשר ציויתם עשו להם עגל מסכה ... ויאמרו אלה אלוהיך ישראל... ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה; ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא; ויאמרו לי עשה לנו אלוהים... ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש...ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן... ויאמר ה' אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי" אלו קטעים נבחרים מפרשת כי תשא (שמות לב), מהם עולות המסקנות הבאות: 1. העם לחץ את אהרן ליצור לו אלוהים פיזי עקב השתהותו של משה על ההר 2. אהרן נעתר ללחץ של העם ופיזית אכן יצר מסכה בדמות עגל מהזהב שאסף מהעם 3. למרות זאת מייד לאחר יצירת המסכה מקיים אהרן פולחן חג לה', ומכאן שלא ראה בעגל אלוהים והמשיך להאמין בה' ולעבוד אותו 4. ה' איננו מאשים את אהרן בחטא העגל כי אם את העם, אם כי אהרן אשם אף הוא בהיותו חלק מן העם אך לא משום שיצר פיזית את מסכת העגל 5.אך שמשה מפנה אצבע מאשימה לאהרן הוא אינו מטיל את מלוא כובד האחריות על אהרן אלא על העם שכן הוא שואל את אהרן : "מה עשה לך העם כי הבאת עליו חטאה גדולה.." כלומר גם הוא רואה את העם כאשם המרכזי. 6. אהרן מטיל האשמה על העם ואינו סבור כי כעסו של משה עליו מוצדק 7. העונש הקשה בגין חטא העגל מוטל על העם ולא על אהרון: בני לוי הורגים 3,000 מבני העם בהוראת משה 8. משה ואהרן לא נענשים בגין חטא העגל, אלא רק מי שחטא לה' - כלומר העם שראה בעגל הזהב את האלוהים שהעלוהו ממצרים. המסקנה שלי היא אפוא כי הידיים היו ידי אהרן, אך האשמה אכן רובצת לפתחו של העם. נראה אפוא כי ניצן צודקת בטענתה כי אין לראות באהרן איש העושה אלוקים כמאמר הכותב, שכן אהרן לא ראה בעגל אלוקים. אהרן יצר את עגל המסכה, אך העם הוא זה שבחר להאמין שמדובר באלוהים שהעלוהו ממצרים, בעוד שאהרן המשיך באמונותו בה' ואף ביצע פולחן דתי לה' מייד לאחר יצירת המסכה. יש לזכור שמדובר בעידן שלפני קבלת עשרת הדיברות, ולכן בשלב זה גם הדיבר "לא תעשה כל פסל וכל מסכה" עוד לא נמסר לעם ולאהרן. לכן עצם עשיית המסכה איננה חטא בשלב זה של ההתפתחות הדתית של העם, אלא לכל היותר טעות, אבל האמונה כי עגל הזהב המוחשי הוא האלוהים שהעלוהו מארץ מצרים, ולא ה' הבלתי מוחשי -היא היא החטא החמור. [ליצירה]
- [ליצירה] בנוגע לאהרן הכהן, מובא במדרש שהערב רב הרגו את שבעים זקני עם ישראל ואת חור בן מרים הנביאה, אין לחשוב שאהרן הכהן נכנע ללחץ הערב רב, ולא מסר את נפשו לקדש שם ה' על מצוות לא תעשה של "יהרג ובל יעבור", אלא הוא חפץ לעכב את בני ישראל מלחטוא, ובנתיים יגיע משה, וממילא יתבטלו כל הטענות על העדר מנהיגות וכדו'. החג שעשה אהרן לא היה פרי יוזמתו, אלא ההפך. במקום שיעשו חג לעגל באותו יום, עכבם אהרן עד למחרת בתקווה שבנתיים יגיע משה. דומני שהכותב הנכבד לא התכוון לפשט הדברים אלא בצורה מטפאורית ומופשטת לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] על מה הרעש? והרי מקרא מפורש הוא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת). משה, לגבי הדוגמא שהבאת על הציות לגדולי ישראל (כבתקופת השואה) דומני שזו בדיוק הנקודה. אנו מצווים לציית לצדיקי הדור, אף כשאנו יודעים בוודאות מוחלטת שהם טועים כדכתיב "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים), וכפירוש הרש"י והספרי במקום "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין! (מצד שני הירושלמי הופך את היוצרות ואומר דווקא אם אמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ודו"ק). ממילא השאלה אם גדולי הדור טעו או לא אינה רלוונטית לגבי שאלת הציות לדברם. [ליצירה]
- [ליצירה] ליוסף המאסף - מתנצל ! למרות שחתמתי את תגובתי האחרונה בהבטחה כי מבחנתי סוף לויכוח, באשר הוא לכאורה, מוצה. בכל זאת, למקרא תגובתך האחרונה, כל נימיי מזדעקים. מתגובתך למדתי כי כנראה שלא ברצותי פגעתי בך אישית או לפחות כך או אחרת, נפגעת מנימת הדברים . אני מתנצל! שום דבר בי ובהגיי, אינו כדאי, כדי כך, שיהודי כמוך יפגע. ובשביל ל"שלם" במטבע של ערך[ לפחות לפי יומרתי ] . הנביא לא בכדי סמך "אמת" ל"שלום" משום שביקש לומר כי דווקא לעתיד הזה, שבו כולנו שואפים לשלום, אין לו לזה תוחלת, בלוא זיקוק האמת תחילה. לכן, גם הקדים אמת לשלום. ועל ענין "אהבו", משום שמדובר ב"אוטופיה" יחסית ניצטוינו תדיר לפחות רגשית להיות חדורים בה באהבה לשניים אלה.[בבחינת : "והשבות אל לבבך"] ועתה אולי יובן כי "מלחמתו" ואתגריו של עידן זה, בדרך לשאיפתו לשלום, לא תצלח לכאורה, בלוא ויכוחים מעין אלה בניסיון לצרף את ה"אמת". והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה [ליצירה]
- [ליצירה] משה אהרן היקר והאהוב. התנצלותך הכנה והישרה מראה שאכן הויכוח בינינו הוא לשם שמים או שלפחות לכך אנו שואפים. אני כמובן מקבל את ההתנצלות, ומבקש גם מכבודו שימחל לי אם פגעתי בו בלא כוונה באיזו דרך כל שהיא. אהבתי את הסברך על האמת והשלום. חודש טוב, יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה שאני פותח שוב את הדיון. קראתי כעת את דבריך האחרונים ואצטט כמה מהם: "כי הקב"ה אותת ובאלף רמזים כבר לפני כמאה שנה לכל גדולי התורה כי "קול התורה" צריך לפי שעה להדחות מפני "קול התור"..... ??!! אתמהה! מנין לך דברים מופרכים אלו? קול התורה צריך להידחות בפני קול התור? א. מנין לך שזהו קול התור או שמא דווקא קול ענות וטומאה... ב. אתה קובע שקול התורה אמור להידחות בפני משהו? ועוד עבור מה? עבור שיעבוד הגוף והנפש במקום טומאה וצלמוות?! (כן, היכן שהקב"ה אינו שורה, שם שורה הטומאה, גם הגוף הפיסי נמצא בארץ הקודש). אתה קובע עובדות ועל פיהן בונה תזה שהגאולה לא תבוא אלא ע"י התמודדות עם השואה, וכדבריך "הגאולה לעולם לא תושלם אלא אם כן היהדות תתמודד עם שאלה זו של השואה וענין זה יובהר עד תומו..." מדוע נזקקים אנו לבעלי מחדשים כשתורתינו הקדושה כותבת מפורשות את הסיבה לצרות כולן. אם לא תלכו בחוקותי והלכתי עמכם קרי וכו'... דבר נוסף, עדיף למות חיי שעה באירופה הבוערת ולחיות חיי נצח בעוה"ב, מאשר לחיות חיי שעה ולייבש ביצות בארה"ק, אך למות חיים נצחיים! אתה עוד מוסיף ואומר, "על כל פנים, הגישה של צריך לציית לגדולי הדור בכל מצב הגם שהם טועים, תוסיף ותוביל אותנו לקטסטרופות נוספות וכל כך חבל ...." או "כי אט אט נצא משביים המעיק"... אני קורא ולא מאמין. סלח לי אם אהיה מעט בוטה, דבריך הם העתק מדויק של דברי המשכילים לפני כמה מאות שנים, אותם המשכילים שהמיטו קטסטרופה רוחנית על היהדות באירופה, או אפילו לפני כן בתקופת הצדוקים? הרי המפרשים הקדמונים אומרים מפורשות את הדברים המצוטטים "אפילו יאמרו לך על שמאל שהוא ימין", אך הנך ממאן לשמוע... מי לנו גדול מרבי עקיבא שבטענת משיחיות קרא על בר כוכבא "משיח ה', אמר לו א' התנאים (אינו זוכר את שמו) עקיבא, עשבים יפרחו על לחייך ועדיין בן דוד לא יבוא. מדוע הוצרכתי לאמרה זו? מפני שאין הגאולה באה על חורבות הגלות, אלא מתוכה. אין אור הגאולה מכבה את חושך הגלות ע"י כיבוי מאורות העולם שמפיהם אנו חיים, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'... מתנצל אני מעומק לב אם דברי היו חריפים מידי, אך אין חולקים כבוד לאיש בדברי תורה. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את תגובות קודמיי בעיון והשכלתי רבות. התרשמתי מאוד מהתגובות של יוסף, ואני מבקש להביע את הערכתי אליו, גם על תוכן דבריו וגם על סגנונו המכובד והענייני. משה, בניגוד לדבריך, אני הקטן הבנתי את הדברים מלשון התורה עצמה, ומבלי להיות מושפע מדעת חז"ל. דווקא בורותי עומדת אפוא כהוכחה חיה לכך כי אין מדובר בבעיה של פתיחות מחשבתית, אלא באופן ההבנה של התורה בסוגיה הזו. קראתי את דבריך והסבריך, אך לצערי לגבי עצם העניין לא הצלחת לשכנע, וזאת על אף נכונותי לשמוע בפתיחות וללא כל מורא דעות מעניינות בנוגע לסוגיות מהתורה כמו גם מחוצה לה. הגלישה לנושאים אחרים היתה מיותרת בעייני, והסיטה את הויכוח לנושא אחר שהוא בלתי רלבנטי לסוגייה שעולה מהשיר. אני חייב לציין שהסגנון שבחרת בו("אתה ושכמותך" וכד') קומם אותי, ואני מצדיע ליוסף שהשיב לך במתינות, וגם לך - על התנצלותך. [ליצירה]
- [ליצירה] האמן לי שאני פתוח מאין כמוני (אולי אפילו יותר מידי), ואין לי בעיה לשמוע דעות שונות ומשונות. אבל גם לפתיחות יש גבול. כאשר מבקרים את גדולי התנ"ך ובטח ובטח את אהרן הכהן משבעת הרועים, אני חושב שצריך קצת זהירות. אני מוכן לשמוע פירושים חדשים ותובנות שלא נאמרו עד היום, אבל כאשר באים לחדש בתורה יש להתייחס לפירושים קודמים שנכתבו על ידי גדולי ישראל ולראות כיצד הם ניגשו לדברים, ואחר כך, מתוך ענווה, לנסות לומר מה שנראה לעניות דעתנו. ואם כבר דמגוגיה, אז מה הקשר בין אי ההקשבה של היהדות החסידית לקריאה לעלייה לארץ, לבין הביקורת שלי על דבריך, חוץ מאשר כביכול חוסר פתיחות. אני חושב שזה לא היה במקום, יש לדון בכל מקרה לגופו ולא לייחס לבר הפלוגתא שלך דברים שהוא בכלל לא אמר. לגופו של עניין, הקשר בין ה'ערווה' שאתה מייחס לאהרן לבין הפסוק 'כי פרעה אהרן' הוא רחוק מאוד, אני לא מבין איך על סמך קשר קלוש שכזה אתה לוקח על עצמך לייחס דברים כאלו על אהרן הכהן. אני מסכים, יש לבחון ולעיין בפסוקים כראוי, ובהחלט יש כאן נפילה של אהרן, אך גם אם התורה גילתה לנו שיש כאן בעיה אין זה אומר שהותר הרסן וניתן לייחס את כל שבדמיוננו לחטאו של אהרן. ראה מה כותב רבנו בחיי על הפסוק שהבאת מדברים ט,כ "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. ידוע מה שדרשו חז"ל בפסוק זה (ויקרא רבה י, ה), השמדה זו כלוי בנים שנאמר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, וכיון שהתפלל משה עשה תפילתו מחצה. ומכל מקום פסוק זה הנכתב בתורה לאות ולמופת שאהרן חטא בעגל חטא גדול עד שנענש עליו בכלוי בנים, ובודאי יש לתמוה כי אהרן לשם שמים נתכוון ומחשבתו היתה זכה בעבודת ה' יתברך, והנה הכתוב אמר (שמות לב, לה) אשר עשה אהרן, לא יתפוש אותו רק על המעשה לבדו לא על המחשבה, ואם כן למה התאנף בו ה'? והתשובה בזה כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה, וכן דרשו חז"ל (בבא קמא נ.) ממה שכתוב (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד, ואף על פי שכוונתו היתה לשמים מכל מקום המעשה לאהרן בידים היה חלול ה', ואף על פי שהוא לא חטא בו הנה החטיא את ישראל שלא בכוונה, שהרי על ידו טעו אחריו ונפלו הרבה מישראל, וכן הזכיר לו משה כי הבאת עליו חטאה גדולה (שמות לב, כא). וראיה גדולה שהוא לא חטא בו כלל ממה שהזכיר משה בתוכחותיו ואמר תריבהו על מי מריבה (דברים לג, ח), וקראו חסיד (שם) שלא נמצא בו חטא אחר". רבנו בחיי הוא רק דוגמא, ראיתי פרשנים רבים בנושא, ואף אחד מהם לא העלה בדעתו לייחס לאהרן חטא מופרז כפי שאתה כותב. אני רוצה לקוות כי השקעת מחשבה רבה לפני שהעלית על הכתב את הדברים, אבל גם אם כן עדיין לדעתי הדברים מופרזים ללא ביסוס אמיתי בכתובים. הרי שים לבך לדבריך, אתה אומר שהכל תלוי ב'איש המבעיר' ואם אהרן כביכול היה ראוי הרי שלא היה יוצא עגל אלא מנורה, הרי שאת כל האחריות אתה מטיל על אהרן. אם כן לדבריך הוא אישיות בעייתית שנופלת בגדול החטאים - עבודה זרה. אזי מדוע וכיצד נבחר הוא מכל האנשים להיות זה שיעלה את האור במנורה, ולהיות האיש שיכנס לפני ולפנים, אתמהה. ליתר עיון בחטא העגל כדאי לעיין בכוזרי ספר ראשון צב-צז, ושם גם מבאר מה היתה הבעיה במעשהו של אהרן. [ליצירה]
- [ליצירה] מקווה שעזרתי בס"ד למשה אהרן וכל המשתתפים. יש כמה דעות בנידון בין המפרשים ואצטט תמצית דבריהם של כמה מהם. רש"י הק' כותב במקום (פסוק ה') שאהרן התכוון לשם שמים, ובטוח היה שמשה יגיע למחרת והתכוון לעכבם מלחטוא. כמו כן האור החיים הק' הרמב"ן כותבים במקום שאהרן התכוון לשם שמים מכמה וכמה טעמים, אך ברצוני להתמקד על שני דברים שמביאים הרמב"ן ורבינו בחיי. רבינו בחיי כותב על המילים "וירא אהרן" : "ועוד נוכל לומר שראה שאין העשייה בכלל יהרג ובל יעבור אלא בלאו של לא תעשה לך פסל (מפני שאיסור עשיית ע"ז לאחרים אינו אלא בלאו כמש"כ ברמב"ם הלכות ע"ז פ"ג עיי"ש הערת הכותב) ולכך לא מסר נפשו עליה. עכלשה"ק. וברמב"ן בפסוק כ"א על המילים "כי הבאת עליו חטאה גדולה ז"ל: כי החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור, וכו' אבל משה בענוותנותו נהג כבוד באחיו הגדול ולא הזכיר לו רק מכשול העם. לסיכום: ניתן לומר שגם לדעה שעשיית ע"ז היא בגדר "יהרג ובל יעבור" אהרן לא התכוון לעשיית עגל אלא המכשפים ינוס וימברוס בכישופיהם עשו עגל מזהב (כמובא באריכות בתנחומא), והסברא מוכיחה כן משום שכל החוטאים בחטא העגל מתו בג' מיתות, ע"י בני לוי, במגיפה, ובהשקאת אפר העגל, ואילו אהרן לא נענש בכך. וח"ו לומר שנשא לו משה פנים, דהרי נא' הרגו איש קרובו. ואעפ"כ מצאנו כמה שיטות בעניין ונקוט מה שנא' ובלבד שיכוון את ליבו לשמים, ואין הדברים סותרים כלל. והאמת והשלום אהבו... [ליצירה]
- [ליצירה] לשרף בס"ד אין כל סתירה. רק לנו ילודי אישה הראיה הנה חד ממדית וערכית. בראיית האין סוף הכל בערבוביא, וב"בליל" הבלתי נראה לנו, בסופו של דבר, הרע היחסי מתבטל בפני הטוב המוחלט יותר הקב"ה אמר על משה ואהרון : "על אשר מעלתם בי". ובכל זאת הראשון: עבד נאמן שלא היה כמוהו ואף לא יהא: תמונת ה' יביט והקב"ה דבר בו פה אל פה. והשני כמאמרך "בחיר ה'" ושר השלום,שאין מטבע של שלום מתקיים בעולם בלוא סגולתו וחתימת ידו ובכל זאת, ביקשה התורה בכוונת מכוון, לחדד גם את טעויותיהם של שני גדולים אלה, והכל על מנת שנלמד ונפיק הן מהטעויות והן מהעונש את שראוי לנו להפיק לדורות. על דרך הכלל, שאין ילוד אישה שאינו טועה [רק גדולי תורה של היום אף פעם לא טועים] לענין הפרט במקרה זה [אהרון], ביקשה לכאורה התורה לרמז לנו, כי כהן ונביא אשר פועלים תחת כניעה לעם לא רק מועלים בתפקידם, אלא שסופם שהם הם אשר מוליכים את העם לעבוד עבודה זרה [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על שגיאות הכתיב הרבות. בגלל.... אם אפשר שוב. ואם כבר תוספת קלה : נחמד ויפה ואם אפשר להוסיף : "שא את ראש", כפשוטו. בא להטיל אחריות מיניסטריאלית ושילוחית על ראשי ישראל . במקרה זה על משה ואהרון כאחד. והואיל לגבי קהת הוטלה עליהם משימה הכי רגישה בקרבתם היתרה לכלי הקודש ולפיכך גם הכתוב מתרה בהם שוב ושוב להזהר שמא חלילה ימותו ועד כדי השמדה חלילה כדי "כריתת שבט". לכן פתח בהם הכתוב. ולא רק זאת, אלא תוך דגש וכבר בפתיח, כי האחריות השילוחית, הנה הן של משה והן של אהרון כאחד.[ בשונה מבני גרשון]. לגבי בני גרשון האחריות השילוחית הנה מופחתת יותר. לפיכך "נשיאת ראש" שלהם במובן האמור, הנה משנית לזו של בני קהת, בחזקת : "גם הם". ואכן סולם האחריות כאמור, משתקף גם סמלית בשמותיהם: "קהת" - לשון מחיה וכריתה "גרשון" - מתון יותר, לשון "גירוש" בלבד "מררי" - מתון עוד יותר, לשון סחי וסבל ומרורים. חג שמח ושבת שלום [ליצירה]
- [ליצירה] לאמילי. סתם תזזית של מקלדת [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם דוד. נמנעתי לכתחילה מלהתייחס משום שחשבתי שזה נושא כל כך רווי ומורכב שאי אפשר למצותו על רגל אחת. ובכל זאת . התורה שהיא גם ספר תולדות האדם יודעת מהות ועוצמת יצריו של האדם לפיכך הקדימה להנחותינו בענין זה תוך קביעה חלוטה לאמור : "ולא תתורו אחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם" כשעינו של האדם רואה את פניו של היצר היא מרצדת תת הכרתית ומחוללת בו באדם תהפוכות בלתי נשלטות ואנו הופכים למעשה כאותם ה"מרגלים". והתוצאה החלוטה היא : "אשר אתם זונים אחריהם". לכן ניתן לנו "פתיל התכלת" שבדיוק כך נתפתל ונסב ראשינו לתכלת השמיים.... [ליצירה]
- [ליצירה] זיו ה תודה [ליצירה]
- [ליצירה] אהובה תודה. מי יתן וכולנו נזכה להגיע לאמיתה של תורה ושוב תודה על התגובה והעידוד שבצידה שהוא דבר שאנו נצרכים לו בכל עת [ליצירה]
- [ליצירה] משורר יקר. כנראה שגם לסוציאליזים האמיתי, יש מלודיה יחודית משלו. אתה שוב ושוב נכשל באותו העיוורון ההסטורי , שדומה, לא למד דבר וחצי דבר מתהפוכות המאה העשרים. אתה באדיקות ראויה לציון, מקיא שוב ושוב את תוצריו הנפסדים את אותן הסיסמאות והקלישאות החלולות הנשמעות יפה ברמה ולגופן אין שום תוחלת מעשית. החברה האנושית , כבר ניסתה הכל. גם את האופציה של מהפכה עממית, הכל שב ומתנפץ בסופו של דבר אל מול יצרו הרע והאפל של האדם.[כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולכן צריך את ה"אלוקים"] המהפכה הסוציאלית היחידה שנותרה ושאליה צריך להטיף ולהתפלל, היא מהפכת ה"צדקה הגאולית". אותו הסוציאליזים האלוקי לפיו כל בני האדם מתאחדים בסולידריות - ל"אחד", משום שהוא יתברך "אחד" . אני מניח שדבריי אלה, כ"סינית" באוזניך [ליצירה]
- [ליצירה] ליוסף המאסף - מתנצל ! למרות שחתמתי את תגובתי האחרונה בהבטחה כי מבחנתי סוף לויכוח, באשר הוא לכאורה, מוצה. בכל זאת, למקרא תגובתך האחרונה, כל נימיי מזדעקים. מתגובתך למדתי כי כנראה שלא ברצותי פגעתי בך אישית או לפחות כך או אחרת, נפגעת מנימת הדברים . אני מתנצל! שום דבר בי ובהגיי, אינו כדאי, כדי כך, שיהודי כמוך יפגע. ובשביל ל"שלם" במטבע של ערך[ לפחות לפי יומרתי ] . הנביא לא בכדי סמך "אמת" ל"שלום" משום שביקש לומר כי דווקא לעתיד הזה, שבו כולנו שואפים לשלום, אין לו לזה תוחלת, בלוא זיקוק האמת תחילה. לכן, גם הקדים אמת לשלום. ועל ענין "אהבו", משום שמדובר ב"אוטופיה" יחסית ניצטוינו תדיר לפחות רגשית להיות חדורים בה באהבה לשניים אלה.[בבחינת : "והשבות אל לבבך"] ועתה אולי יובן כי "מלחמתו" ואתגריו של עידן זה, בדרך לשאיפתו לשלום, לא תצלח לכאורה, בלוא ויכוחים מעין אלה בניסיון לצרף את ה"אמת". והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה [ליצירה]
- [ליצירה] הניחוח הנוסטלגי, המתנגן בנים לא נים, הציף אותי . טלטל אותי באחת אל נבכים אחרים ומחוזות של בית הוריי שלי. כשקראתי את התגובות, חשבתי שתגובתי המאוחרת, רק ממעיטה . ובכל זאת.... [ליצירה]
- [ליצירה] משהו כנראה "משחק" במספרי הצפיה הצמודים ליצירות וכבר לא פעם אחת מאפס אותם תמיד ל - 1. למשהו יש הבנה, או ידיעה, מה זה ועל מה זה [ליצירה]
תגובות