בס"ד.

 

 שביליה הטמירים של ה"קדושה", בפרשת : "קדושים תהיו", נעים בין לשונות מתחלפים של יחיד ורבים. בין ציוויים המתחילם דווקא כך ומסתימים אחרת. בין : "אני ה' אלוהיכם", לבין  : "אני ה' בלבד. בין ה"לא" רבתי בראש ציווי  לבין זו שבשוליו, ולבין זו הנסמכת ל : "אני ה'".

 בין "לא" ל "אל",

 וכך עוד ועוד..

 והנפש עורגת ,ש"החברה להגנת האדם", סוף סוף תתעורר לסמן את השבילים  האמורים,  שהרי בלעדי נתיבתם ויעדם,  הרבה   "קדושים" אשר בארץ"  "קדושים" הם אך לעצמם

  ונמצאנו מדשדשים בריק של קדושה מחוללת, שלא מבשילה ולא משתכללת לכלל קדושת רבים בבחינת : "תהיו".

 

    ואהבת לריעך כמוך.

--------------------------

  הדרך להגשמת הציווי של "ואהבת" כאמור, עוברת דרך לא פחות   מ - 20 "לאווים" כלהלן:

     לא תכלה פאת שדך, לא תלקט לקט קציר ופרט הכרם, לא תעולל. לא תגנובו, לא תכחשו , לא תשקרו, לא תשבעו בשמי לשקר, לא תעשוק , לא תגזול, , לא תלין פעולת שכיר, לא תקלל חרש, לא תתן מכשול, לא תעשו עוול במשפט, לא תשא פני דל, לא תהדר פני גדול, לא תלך רכיל , לא תעמוד על דם ריעך , לא תשנא את אחיך, לא תשא עליו חטא, לא תקום ולא תטור.

  רק אחרי עמידה במבחן כל ה"לאווים" כאמור, מוכשר אתה לקיים את ה"עשה" הגדול, שהוא למעשה, כל התורה כולה :

            "ואהבת לריעך כמוך"

 

       "ואהבת לו כמוך"

  ---------------------------

   שלוש אהבות הן.

ורק החוט המשולש לעולם, לא ינתק.

             "אהבת אלוה

              אהבת הריע

              ואהבת הגר.

 והנה האחרונה שבהן, כנגד ועולה על כולן, שנאמר :

                           "ואהבת לו"[אין את הכינוי הדווקני -גרך"

  והנה ,כשאתה מתעלה לאהוב את הגר, אתה אוהב את : "לו" : גם את "אלוהיך" וגם את "ריעך".

 

  יש ירושת "אדמה"  ויש ירושת "הארץ"

   --------------------------------------

 "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש אני ה' אלוהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים "

 אמר להם הקב"ה לישראל: יש ירושת "אתם" שהיא אך ירושת "אדמתם".

 ויש ירושת "מתן" של "ואני".שהיא ירושת ה"ארץ" .

 ויש וירשתם אך "אותה" .

ויש ירושת : "ארץ זבת חלב ודבש".

 הנה כי כן ,דומה שבאמור גלומה למעשה, כל הווית חיינו דהיום .

 ירשנו את "אדמתם" וזכינו לפי שעה אך  ל :"אני אתננה אותה". אך דוק המילה "אתננה" לא בכדי נכתבה כך על מנת לרמז לנו על הפועל "נתן",שהוא גם נקרא משני הכיוונים. לאמור יש נתינה חיובית ויש נתינה שלילית של החזרת ה"מתן".

  דהיינו מגדר גזירת שמים, משאנו לא עומדים בציפיות הערכיות, חלקי ארץ נלקחים מאיתנו בחזרה : "הנתקות ועוד פינויים שעל הפרק] .

 רק לאחר שנעשת להבין כי ירושת הארץ אל עבר המונחה ונחלה של : "ארץ זבת חלב ודבש", עוברת דרך תיקון חברתי מהפכני וחברה למופת.  בלי ה"אתנן" הלזה מצידינו נמשיך לדשדש במין "סחר מכר" של מקרקעין :אדמה".

 והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה