וכי למה נכתבה פרשת "עבד עברי" בראש כל המשפטים ונסמכה למתן תורה.
אלא מפני שעם שחווה עבדות של מצרים והזכרון הלזה בתודעתו הופף לזכרון גנטי.
בראש מעייניו מצפה התורה שלא תתאפשר עבדות בצורה כל שהיא.
העובדה כי התורה התייחסה לקיצוניות של "עבד", איננה אומרת כמו שמנסה כותב המאמר ללמדינו כי כל הצווים האחרים לגבי גווניה האחרים של העבדות הן לבר הלכתיים ואך מוסריים חברתיים.
בימי ירמיה בטלה כליל העבדות וכל האותיות שבתורה לענין "עבד עברי "התפנולשמש פלטפורמה נורמטיבית מחייבת לכל הגוונים האחרים של העבדות.
נכון הוא שאי אפשר להתעלם מצרכיו של השוק המודרני אך בהשקפה צריך לצמצם זאת ככלהאפשר ולהטיל מקו"ח על מעסיק קבלן תנאים שכאלה עד כי גם לגביו יאמר כי"קנה הוא לעצמו אדון"
ענין זה הוא מנשמת אפה של תורת ישראל .שהרי בהרבה דברים יותר פשוטים לא הניחההתורה רק לצו המוסרי להתמודד עם הבעיה , אז בענין קרדינאלי שכזה ,יהין משהו לקוםולומר כי אין זה דברה המפורש של התורה כנורמה משפטית מחייבת.
לנביא ירמיה אומר ה´ : "...ותעשו הישר בעיני לקרוא דרור איש לרעהו..."
"איש לרעהו" ולאו דווקא איש לעבדו.
וכשיש עושק של עובדים אין "ישר" בעיני ה´
שמנו כ"ישראל" : ישר- אל,
מתרוקן מתוכן.
הנה כי כן הדיבר האחד עשרה הוא הלכות עבד- עובד היום נותר רק "עובד"
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה