יעקב אכן פותח את ברכתו בהדחת ראובן מהבכורה.
אך לעניות דעתי ללא כל קשר להיותו של ראובן,
אם בכלל רגזן.
ראו דברי הכתוב מילה במילה
ההדחה, שלא להיוותר מעשית כבכור מתבטאת במילים : ``אל תותר``.
מכאן ואילך פורמאלית אינך יותר הבכור. והסיבה :
``כי עלית על משכבי אביך``
`` אז חיללת``
ומני אז : ``יצועי עלה``.
כלומר : מני אז,
יסוד עכור וקשה זה שהוא בלתי נסלח ``עלה`` לקעקע את הבכורתך .
וקודם לכן מקדים ומפרט יעקב את התנהגותו הנפסדת של ראובן גם בפרשת יוסף:
``יתר שאת``:
היה לך לקחת יותר אחריות...
``יתר עז``
היה לך לאזור יותר אומץ ולעמוד כנגד אחיך עד חורמה ולא להזקק לתחבולה עקיפה ובלתי בטוחה,שמימלא הכזיבה
והעיקר : ``פחז כמיים``.
השפרצת לי סיבה מאד מוזרה ותמוהה ולא בוגרת בקשת להפקיד בידך גם את בנימין : בקיצונית הנפסדת:
אמרת:
``את שני בניי תמית``
אם לא אביאנו אילך.
זוהיא למצער, תגובה חפוזה ולא שקולה, שפריץ בלתי מבוקר של מיים פוחזים.
הנה כי כן, יעקב מול ראובן מנשל אותו סופית מהבכורה תוך אחיזה בענינים המרכזיים
ולא בזוטות שוליות יחסיות
של ``כעס ורוגז``