יש נקודה בקצה החוף,

בין סלעי הדממה-

אתה יושב.

שם תראה את תחילת הסוף,

מרחבי הנשמה-

אתה כותב.

לרגע נפשי אותך תעטוף,

ומשום מה-

אתה כואב.

לעת ערב תהיה שוב קרוב,

ותִתְמַה:

על מי כִּילית את כל שעותיך

ועל מה.