האביב מדגדג לי באף
ומפשיר לאט לאט את הלב
נוזל לאיטו בקרבי
מחמם את עצמות הקור
משלג שעבר
משכבר
טוהר ותכול השמיים
חודרים לי לעצב
והופכים אותו
על פניו,
יופי הפריחה
מאפשרת לי
תקווה.
[ליצירה]
אני אנסה להסביר
זה שיר שמדבר על הזמן שמתמסמס לו מבין האצבעות , שברוב הפעמים אנחנו לא מרגישים בו ורק לעיתים נדירות , ברגע של התבודדות - למשל בחוף הים בין הסלעים- מרגישים תחושה של פספוס על כל מיני דברים שקרו או לא קרו בחיינו , בעיקר בתחום האהבה..
מקווה שברור יותר ותודה על ההערה..
תגובות