זאת אני, אני רוצה לכתוב לך מכתב.
מכתב שיביע את כל מה שאני מרגישה כלפיך. אני אשאיר אותו פתוח , ככה, על השולחן. לא ממש אכפת לי מי יסתכל.
אני רוצה להגיד לך , שאחרי כל השנים האלו של כלום , חזרתי לאותה נקודה. נקודה בה אני יושבת וכותבת. בין השאר לך , מכתב.
אני לא יודעת מה מעסיק אותך כרגע יותר. על איזה צרות אתה מדבר. אולי בעצם אני הצרה שלך , שאתה לא יודע איך להיפטר ממנה.
תראה , יש כל מיני דרכים לסיים עם זה.
אתה יודע , אני לא צריכה לפרט. פעם חשבתי שאתה מבין אותי , אבל כנראה שאתה לא .
אתה לא.
אני כן רוצה שתבין שאהבתי אותך.
גם היום זה מרגיש ככה אבל טיפה באופן שונה. אני כן חושבת שמספיק לי להתעסק בזה. זה לא הוביל אותי לשום מקום.
וגם אותך.
החיפושים האלה נמאסו עלי. פשוט נמאסו. אין בי את כוחות הנפש להתמודד עם זה יותר. לכן אני מודיעה לך כאן , קבל עם ומכתב , שאני מתפטרת.
לא , אני לא בוכה , אפילו לא עצובה - גם לא כועסת.
רק קצת לא מבינה.
קשה לי להדחיק את השאלה - למה?
אולי , כשסוף סוף תבוא ,
תהיה לי תשובה.
