בעזרתו יתברך, ג´ תשרי התשס"ז

לו אוכל לקחת עימי אל תוך האור הגדול את מטמוני החושך

הספונים הם בין אותם השברים

שבי הם ביקעו

סדקים חרבים, יבשים

פרחים לא פורחים פה

כל צעד על השביל הכסוף המואר,

 ברגל יחפה, הססנית

אוספת ממנו בכפיי

מעט, מעט

תיבת פנדורה, יקרה שלי, מחכה שלי,

מסתובבת אחורה,

וזה כל כך מסוכן...

אפתח את כפיי בתקווה משוכה

שיבקע האור,

יעלה לו מבין השברים וההריסות

מבין חורבות  העצב והאובדן

הי ילד! תראה!

יש פה פרח...