להשתחוות.
להכפיף את העמידה
לבד, בלי עזרה
בקיפול מכנס, בהרכנת גוו
בנפילת ראש אל החזה.
להודות.
להכות ב'רק אני'
לפתוח את הברזל, הבטון
שבין לבין.
באבות וגם בהודאה
ברגע קט ובעוד כמה.
[ליצירה]
לפחות אפשר לקוות שיהיה שיר סקוטלנד, קיץ, 2005
בו תכה בך שוב השכחה.
הצלחתי להתבלבל לרגע, בשורות "נתתי לשקט שבו לצעוק על הרעש שבי לשתוק!" אך הם תפסו אותי.
על זה נאמר: אשרי אדם שוכח תמיד. הלוואי.
[ליצירה]
העדפתי גירסא קצת שונה.
אבל הנה הגירסא המקורית שעליה הגיבו כל אלה שמעליי. (תודה על התגובות...)
אדלג את המרחק
עד אליך
אליך לשלוח יד
אתה
הקורא,
יושב בבית, במסעדה
פניך למסך, בצד שולחן כתיבה
אחמיר מבטי
אומר בקול המון טון
ובאצבע מתלווה
לך לך לְסֶפֶר מארץ מולדתך
שב, תלמד תורה
*
זו שירה
תגובות