להשתחוות.
להכפיף את העמידה
לבד, בלי עזרה
בקיפול מכנס, בהרכנת גוו
בנפילת ראש אל החזה.
להודות.
להכות ב'רק אני'
לפתוח את הברזל, הבטון
שבין לבין.
באבות וגם בהודאה
ברגע קט ובעוד כמה.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] הקול של האב נשמע מאוד אבהי ולמרות שהוא מלא בשפע של עצות ותכניות לבן יש לקול טון נעים של מישהו שיודע יותר אבל לא משוויץ בזה ולא כופה את דבריו. הקול הזה מוצא חן בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו עבר כבר הרבה זמן מאז שכתבת את זה... אני חושב שהבית הראשון מיוחד הרומנטיות הנשפכת שלו לא התאימה לי למלחמה. מלחמה??. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון שלך על כי תצא הוא פנינה אמיתית. נהנה כרגיל לקרוא מרעיונותיך [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] מה דעתך על דקה אחר חצות? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה למי שהגיב בציבורי ובפרטי. ארז - אני מכיר שירים שטוב לי יותר לפתוח איתם את השבת. (מזמם לעצמי את אזמר בשבחין) אודיה - - אחח כמה הייתי רוצה לשחק יותר. כלנית - - - באמת שאני משתדל לשכוח מה זה פוסטמודרניזם. אבל כל כך שמח שאהבת. (תודה לאסופית שניקדה, פה ושם) [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי קצת מופתע מן ההנאה שחשתי מתיאור הרגע בו היא מסלסלת בשערה שלה וחשה את העקצוצים של קצות שערותיו. אהבתי את זרימת התיאור ופחות שמתי לב לבית העלמין, עם כל הכבוד לחשיבות שלו בסיפור. [ליצירה]
תגובות