בס"ד כ"א תמוז התשע"ב
כשאפול שוב לא אבין ,מה היה אז שכבר קמתי
מה שכנע אותי באור הזה
האור הזה כשקמתי
עכשיו אני בחושך,
אני יודעת שאקום,
עמל חיים ממתין לי
ממתין לי שארוץ
ארוץ, אחבור לכולם
עד שאכלה, שאמות
אשמור באמוני זיכרון קטן- עלמא דאתי..
מוריה מקומי
-
מפגש הוא סוד היצירה. ויהיו בעיניך כל יום כחדשים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני בכלל לא מרגישה שהקטע ילדותי, אני מצאתי בו המון הקבלות לרעיונות מהותיים, עמוקים מני ים. לדעתי הקטע מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך מרגש! אני כל כך שמחה שיש אותך בעולם! [ליצירה]
- [ליצירה] איך יש שדברים נוגעים בך, והם "לא מתפרצים בצורת קונצרתה" אלא "רק מתעופפים בחלל שבתוכי", כל כך הרבה משמעות מסתתרת בתוך כל מפגש שלנו, ואנו לא יודעים מאיפה להתחיל, איך להכיל את הדבר בתוכי. אם ניסית לומר גם את זה, אז- ממש מזדהה אני. [ליצירה]
- [ליצירה] תס וחלילה! מי אמר שהמטפל הוא פסיכולוג? יש ל ך משהו נגד פסיכולוגים? [ליצירה]
- [ליצירה] גילגמש בן ארך היקר! צודק. "אין לו לאדם אלא מה שעינייו רואות", אין ספק שחובה עלינו לחיות את המציאות כמו שהיא, להאבק וללחום על הממש בכלים הכי נכונים שאפשר. אין לי פיתחון פה להמעיט בעוצמת החורבן. אך מתחת זו הראיה ישנם עוד רבדים. ורובד לא מוריד מרובד חברו. [ליצירה]
- [ליצירה] (: כהסטת וילון אל מול אינסוף מרחביי עולם זוהר כריי דשא מוריקים בניצנוציי טל עת ילדיך, תמציתך יפסעו על שטיח רך קולם מתוק עד דמע, עד צחוק אח בוער, אותיות מרחפות מתנגנות באויר ביתך בונות רקיעים, רקיעים של שמים עת יוסט לו הוילון, מול אותם מרחבים שתמיד היו, וחיכו פרי נדודיך פרי דמעותיך. אז גילית אותי, אה? במשך השנה ומשהו האחרונות הייתי קצת כותבת לך תגובות על שירים אבל דרך שמות אחרים כי התביישתי שתראה מה אני כתבתי. אבל אם כבר מצאת, אני לא אתחבא יותר... שה' יברך אותך בהכל! בנימין שמואל בן חיה שרה. [ליצירה]
- [ליצירה] "טבלתי קצות אצבעותיי במים ונחרדתי, כיצד תיתכן טבילת כל הגוף" חומקת תמיד מהמים, וממשיכה לבכות על חסרונם. [ליצירה]
- [ליצירה] "דעות-אינן-לומדות", הלוואי כבר ונלמד כולנו! שלא נזדקק עוד שילמדו אותנו... [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה! יש לנו (או שלי) עוד כל כך הרבה חיבורים לעשות בין מה שאנו עושים בגוף לבין מה שאנו עושים בנפש. החיבור הוא פורץ! [ליצירה]
