בס"ד י"ב תמוז התשע"ד
הדמויות מרצדות בי, נדלקות ומואפלות,
הצמיגים מתגלגלים על אותן פיסות אספלט כמותן
אותו שדה מעובד מימני, בטח העיף בו מבטו לפני
אותו עיכול בו הרכב מאט, אולי אותם האט לפני
פניה בה הסתובב לו הרכב, בו פנו חייהם,
אני לא פונה
ממשיכה ישר, עוצרת בתמרור
מאחורי שומעת את הפיצוצים שאיתן נגדעו
ממשיכה ליסוע ישר בכביש המתעקל בחושך, לא מביטה אחורנית
וקרביי מתהפכים בתוכי
אמות לכמה מאיות
אבלע את הרוק
ואמשיך אל ביתי השוכן
בצל האפלה.
אהבתי לכם ילדים, נשמות יקרות, אהובות
התהוויתן לחלק מבשרי.
