"וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה--וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ"
(משלי, ל"א)

עֵת הָיִיתְ בְּגִילִי הַיּוֹם
כְּבָר בָּחַרְתְּ לִי מַלְבּוּשִׁים בְּבֹקֶר-גַּן
לְבִיאָה רַכָּה בַּשָּׁנִים,
אֶת עֻלַּיִךְ שָׁמַרְתְּ לְעַצְמֵךְ.
לֹא נָתַתְּ לִי תְּחוּשָׁה שֶׁל מַחְסוֹר.

יֵשׁ לִפְעָמִים בְּקָרִים
עוֹדֶנִּי זָקוּק לָךְ שֶׁתַּלְבִּישִׁי
שֶׁתָּכִינִי, תְּלַטְּפִי וְתִשְׁלְחִי לַדֶּרֶךְ
אַךְ מַדּוּעַ זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ לְבַקֵּשׁ?

בְּעֵינַיִם מְעֻטָּרוֹת לַחְלוּחִית
הַמְּעִידָה שֶׁתִּבְכִּי אוֹ שֶׁבָּכִית
מְפַזֶּרֶת בְּצוּרָה שָׁוָה עָדְפֵי
אַהֲבָה לֹא מָעֳנֶקֶת
לְכֹל חֲתוּלי הָרְחוֹב
וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהַגִּיד לָךְ
כֹּל מַה שֶּׁאַתְּ עֲבוּרִי:

שִׁעוּלֵך הַנִּיקוֹטִינִי
הַיְדִיעָה שֶׁהֵינַקְתִּינִי
בַּלֵּילוֹת
שְׁנַתֵךְ הַטְּרוּפָה
רְצוֹנֵךְ לִהְיוֹת זְקוּפָה
בַּיָּמִים
קִמְטֵי צְחוֹקֵךְ
קִנּוּחֵי בִּכְיֵךְ
בַּחַגִּים
יוֹפְיֵךְ הַמִּיתִוֹלוֹגִי
שְׁעוֹנֵךְ הַבִּיּוֹלוֹגִי
לְתָמִיד.