קולות מתרוצצים בי
הולמים בדפנות
מנסים לנתב אותי אל דרכם.
לא, אני לוחשת
קולי מרטיט אך יציב-
תעמדו שניה בשקט
תנו לי להיזכר,
זה עומד לי על קצה הלשון---
בחיי שפעם ידעתי
מי אני.
נו, אוף אתכם,
עכשיו בגללכם התערבל לי הכל.
[ליצירה]
...
אכן, כיוונתי לזה.
חשבתי שזה די ברור...
כמו שבשיר "אפיזודות" לא טרחתי לציין כל פרפראזה על רחל.. או בשיר אחר שלי, כשהשתמשתי בסוף ב"דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי" האלמותי של פוליקר, לא חשבתי שיש צורך באזכור המקור.
אבל אם זה מפריע לאנשים, אני אשקול להתחיל 'להביא גאולה לעולם' במקרים כאלה, למרות שלדעתי זה די פוגם.
ואגב, כשאני מכניסה שיבוץ משיר כלשהו ביצירה שלי, אני לא מנסה להעתיק. רק להביע הערכה ליוצר שהביע אותי יותר טוב מעצמי.
[ליצירה]
...
אח, הקבר של ר' אלימלך..
(כבר עברה שנה?).
אהבתי את הסיפור באופן כללי, רק... הפריעו לי שינויי הסגנונות, אתה מנסה לכתוב 'גבוה' אבל רואים שהסגנון לא טבעי לך ומידי פעם אתה מכניס משפטים בשפה יומיומית.. אפשר לשפץ קצת בקטע הזה..
[ליצירה]
..
באמת יותר טוב.
את יודעת, זה מצחיק, אם זה היה שיר שלי הייתי בטח דואגת להכניס אחרי "וכל הדמים / וכל הימים" איזה משהו שיתחרז עם "שברים". אבל זה שיר שלך, וטוב שכך :).
[הזכיר לי איזה נחום חוצפן שהתעקש לנסות לשנות לי את השיר].
[ליצירה]
...
מישי, את משוּ.
(או בקיצור- מה שהיא אמרה..).
אגב, רעות ומילון-- הדגש בשיר הוא בהחלט לא בבית הראשון. טוב לי באפיק המוגדר, אני לא רואה צורך לשנות, פשוט כי ככה טוב לי. השיטפון הוא דבר מדהים-- כשהוא חד פעמי. שיטפון תמידי, זה כבר לא עונג אלא הרס. או קהות.
[ליצירה]
...
איי, זה טוף. כלומר, כל כך נכון.
השיחות האלה עם עצמנו שלא מובילות לשום מקום (בדרך כלל..).
לפחות טוב שאנחנו עדיין מתקשרים לעצמנו. ועם עצמנו. זה אומר שיש עוד תקווה...
[ליצירה]
...
כתוב טוב, במיוחד נביאים-כתובים.
הסוף לא מספיק. חסר פה משהו. את כאילו מושכת אותנו לקראת פואנטה מסויימת, מובילה מהלך מסויים, ובסוף קוטעת את זה בלי שום סיבה.
ואם זה בכוונה, זה לא מספיק קטוע.
זה כאילו לא פה ולא שם.
תגובות