[ליצירה]
129
אצטרך להגיב להמון אנשים
ואת השרשור כאן שוב להנשים:
לרועי "כח אדם" גולן
שמציע לי לעבוד כ"סטלן"...
אני לעצמי כבר בחרתי עיסוק
להיות,אחראי: על?! סימני. הפיסוק"!!!!
אין לזה שם במשקל ה"קטלן"
(שגם הוא די נשמע ברנש מסוכן...)
אבל אמא שלי תשמח בלי ספק
שאם אינני רב, לפחות אני "פוסק"...
ורועי, שמתפקד גם כמנוע חיפוש
הייתי מבקש לעשות איזה "פּוּס"
(כלומר "הפסקה", בשפת הילדים
"נפלתי,פוס מישחק" אם צריך להדגים...)
אז אל נא לשלוח אותנו אחור
לחפש תגובות ואותם גם לספור
(הם ודאי נמצאות גם-כן באיזה חור,
אז את זה רועי,בבקשה תזכור...)
החידות על מקומו מגוריו של עמרם
(איפה הי'?, ישאלו פה כולם)
נפתרו כבר מזמן והתגלו לעולם
הוא גר באפרת, הישוב המושלם
(מצטער, זה היה החרוז המתאים
יסלחו לי יושבי קיבוץ "הזורעים")
והי' של "עמירם" ל"מירב" הועברה,
כך כתב מר גולן בתגובה שעברה...
ולאורי שצץ לו מבין התפוצות
וחזר להגיב בתגובות מפציצות
אם בחו"ל חוגגים כל מועד פעמיים
ובשבועות, כידוע, פועלות המעיים...
האם יש סיכוי להשאר רזים?
אמור נא לי אורי,חכם הרזים...
נראה שבמשפט תמים אחד
עלתה קרנה שלך בתך במצעד
כי עכשיו יאמר לעצמו כל בר דעת
"וואו, גם לבשל היא יודעת..."
[ליצירה]
אוי...
לענ"ד עדיף להמנע מפרסום שיר כזה כאן.
אני לא מדבר על האיכות, שקיימת, אלא על הסגנון.
יש פה ארוטיקה, אבל בווליום גבוה מדי, היא לא מספיק מכסה את עצמה, וזה כבר גס.
מרבותיי למדתי שככל שנושא הוא יותר עדין, כך הסכנה בפרסום שלו לציבור רחב היא גדולה.
בטח ובטח כשאתה מפרסם באינטרנט ואתה לא יודע מהי רמת הקוראים. כשאתה מכיר את הציבור אתה יודע איזו רמה הוא מסוגל לקלוט, איזו בגרות נפשית יש לו, וכאן אתה ממש לא יודע.
ושוב, הביטויים חריפים מדי. מסוכן.
זו דעתי, כל הרוצה יבוא ויטול, כל הרוצה יבוא ויחלוק.
[ליצירה]
105
הֵיי מר אורי תירגע,
וב'קשה בי אל תפגע
איני חפץ באחיות
שהן שנים רבות חיות
(למרות שלמרב הצעתי
חיות מחמד, כשהתלהבתי
מה"בלי" שלה, הייחודי
ולה חפשתי ידידים)
אז אל לך להיות נרגש
ממסירת כל ד"ש...
ומישי'לה החצופה
היא רק לטרמפים מצפה
(ודאי זוכרת היא היטב
איך לא הנחתי לה להרטב
"זו היא שבצומת לה חיכתה?"
התדהמה אותי היכתה)
אך כשמדובר במפגש צורה
התחצפה הבחורה
רק בגלל שהיא לא מרוויחה
אותי היא לא מעריכה
ובפורום על המפגש
כשאני נכנס נרגש
היא עושה ממני צחוק
צריך נגד זה לקבוע חוק.
טוב, די לנגיעות אישיות
וגם להודעות טפשיות
לכולם שבוע טוב
ואל תשכחו להמשיך לכתוב.
(תמשיכו, חברים,
עד מאה ועשרים...)
[ליצירה]
"וגם הייתה לי אז שורה- קצת שירית, קצת לא ברורה, אך לא הגיע לה שאשתגע, ואז במכונית שכורה..."
לדעתי העסק פה מעורפל מדי, אני רק מקווה שלא עשית תאונה.
[ליצירה]
.
אחחחח. איזה תענוג צרוף מהכתיבה הזורמת הזאת.
היה ללא ספק יעיל לקרוא אותה.
האמת,גם אני חשבתי כמו אחתוש, שמדובר בבחורה בשם יעל, אבל אז נזכרתי ביצירותיך על מרכזניקים והבנתי שגם משמעות אחרת יכולה להכנס.
שקויעח! (ושילד יגיד מה שהוא רוצה).
[ליצירה]
נדב היקר.
אכן, ככה זה בחיים.
פתרונות קסם לא יופיעו לך כשתהיה במבוי סתום, מול קירות האבנים של המציאות.
ברור שה"קטע" דרש שימוש בסצנה קולנועית קיטשית, שגיבורים נקלעים אליה ויוצאים דרך פלא. או שהם מוצאים דלת או משהו, או שהיריות שהצופה בסרט שומע,
מסתבר שהרגו את הפושע, אך כאמור-
בחיים, הבמאי לא יציל אותך אם לא תציל את עצמך.
ניתוח עמוק יותר תוכל למצוא בספר "המרד השפוף" של גדי טאוב, שם מנתח טאוב את "ספרות זולה"- סרט שפועל על-פי אותו עיקרון, שאם הגיבור צריך להספיק משהו תוך זמן קצר הוא צריך לעבוד מהר, ובאותה מידה הוא עלול גם להיכשל.
בשאר הסרטים, על-פי טאוב, "הגיבור לא צריך לנעול את מכוניתו כיוון שהוא יודע שהיא לא תיגנב, שכן היא דרושה להמשך הסרט" (הציטוט איננו מדויק,אלא על-פי הזיכרון)
בחיים האמיתיים עובדים קשה...
עלה והצלח!
קבל "פרח" לכבוד ל"ג בעומר.
תגובות