[ליצירה]
שן, עשית לי חשק לכתוב
(ויאמרו הגולשים אם זה רע או טוב)
האם אתה בן עדות המזרח?
(בימינו זה לא כ"כ מופרך)
כי מתוך תגובתך לערוגת הגינה
בצבצה לה עובדה בלי כוונה:
"לפני ראש השנה רוב סליחות"
אומרים רק ההם שאוכלים קטניות
ומיד מפתחו של חודש אלול
מתחיל מנהגם הכרוך במילמול
בשופר, בווידוי וברוב פיוטים
וחזן לא מוצלח שמרבה עיוותים.
שתהיה שנה טובה לכולם
בעיר בכפר ובכל העולם.
[ליצירה]
רות סוף הדרך
אפשר לקרוא לזה סיפור נגד התנתקות....
זה כתוב מצויין, ממש ללא רבב, ועצוב כדבעי.
הקטע של פיברוק התמונות לסבתא ממש מצמרר
וטוב שאין סוף הוליוודי של חתונה עם המוכר.
ובכל זאת- מחכה לסיפורים שמחים.
[ליצירה]
לא שאני במצב רוח יותר אופטימי כרגע, אבל האנשים הנינוחים עליהם אתה מדבר,שיהיו "מאושרים גם בעתיד"-
אין להם עתיד, הם ישארו בהווה של היום, קרי בעבר.
נראה שגם אתה לא מאמין שהתקווה היא התבלין של הצרות- "סמנו את הדרך אליו בבירור וצעדו בה"- זה תקווה/ שאיפה למשהו בעתיד, למימוש רצון, אפילו אגואיסטי.
צריך משהו לשאוף אליו.למרות שלא תמיד מוצאים.
[ליצירה]
הרבה זמן לא צחקתי ככה. (לפחות לא מאז שראיתי בשיחון ביידיש תחת הכותרת "משפטים לפגישה ראשונה" את המשפט האולטימטיבי להצלחה בשידוך:"אני בן 16"...)
כל טוב!
[ליצירה]
הלו, להירגע...
"זה יהיה עלבון לשאר הקוראים" כי הם לא מטומטמים כמוךָ...
אחרי ההסבר הבסיסי הבנתי לבד את שאר הדוגמאות אז נא להרגע.
ההכרות שלי עם המטבח לא כוללת סופלה, בישולים או החלפת מתכונים אלא מקסימום עריכת צלחת חומוס מכובדת עם שמן זית וזעתר. וכמה פעמים חביתה.
מהממזר הריחני, שלא אתמול יצא מהתנור.
תגובות