אני ישנה וליבי ער.
קול דודי דופק-
פתחי לי!
שראשי נמלא פקודות
קוצותי רסיסי דמעות.
נטעתי את כרמי, איככה אעקרנו?
בניתי את ביתי, איככה אהרסתיו??
דודי שלח ידו מן החור, ומעי המו עליו.
קמתי אני לפתוח לדודי,
ודודי עבר, נכנס לביתי.
נפשי יצאה בדברו
קראתיו ולא ענני
בכיתיו
ואף לא הביט בעיניי.
הנה בית אחד לי.
שישים גיבורים סביב לו
מגיבורי ישראל.
איש חרבו על ירכו מפחד ילדיי.
הגידה לי שאהבה נפשי, איכה תראה?
איכה תרביץ..??
קומי לך רעייתי.
קומי ולכי לך.
אך לאן?
אקומה נא ואסובבה בעירי.
כמעט ולא אכירנה.
ואין היא מכרת אותי.
דשאיי הפכו פיח, ונעריי הפכו כלואים
מצאוני השומרים הסובבים בעיר
לפתוני אחזוני חזק.
שמוני באוטובוס הרחק הרחק.
אל גינתי ארצה לרדת
לראות הפרחה הגפן
האם הנצו רימוניי
גנך נעול.השיבוני.
גל נעול. מעיין חתום.
להתראות חופים אהובים.
נתן איש את כל הון ביתו באהבה
ובוז בזים לו.
ובוזזים.
עוד אחות לנו קטנה
המיועדת לפינוי הבא
מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה??
מה נעשה בדודינו
מה נעשה באוהבי נפשנו..
חולת אהבה אני.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
גירוש וחורבן-הלא ישטפוה?
הזה רעי והזה דודי בנות ירושלים
תגובות