אסוף אותי כרגע, שכן אני שכנה אל אי הודאות הסורר בימים אלה אחר כבוד על איזו דרך רחוקה, אוחז שרביט של פז ומנפץ גחליליות אל הרוח היבשה לצמאון של חסד רב מדי.

אינני בטוחה במילותי, הן הוצאו מהקשרן בתכלת רב-גונית חמוצה משהו, כעת, קשה מדי לקבצן לריק על כן אני נופלת לרגליך ומבקשת-

אסוף אותי חרש, ולא יראו רבים מדי ברעתי.

אם לא תאסוף יאספוני זרים, אל בקבוק מים מיני-רעלים, עודפי פחמצת הפולחן, ויזרוני לעייפה על פני התר משוב הארץ.

אני יודעת מילותי לא ימצאו אתכם באחריתי, וגם מקדמא, הן לא תבינו דבר וחצי, על כן אני כותבת למַטֵּה אוזנו אל הכתוב-ה, פשוט כי זה ישתלם לו. ואם לא אכנו נפש תחת נָפש. ואז תבוא נפשי בדין עם מצפוני שלא ירגיע, הרי סך כל העיניינים הוא, שלא מצאו תבונה במילותי, האמת, גם אני לא מוצאת, מוצאת אני כן מר ממוות, את השעות החולפות בבדידותי.

יעזרוני השמיים וישוביו, שכן בארץ כבר שאי אפשר למצוא נחלה, שכן מקום שכן לים מועד לפורענות כגון פינוי או מטר-מתכת על חולות חולות שלא חלמו על הפגזות כאלה בימיהם הרטובים ביותר.

די, עלץ לבי אלי, אומר דבר טוב על מלך העולם שנתן לי הדקות האלה לשתף אתכם בגאוני.