בע"ה.
בעיניו היוקדות ראיתי את הצמא, יכולתי להיות לו טרף לולא היה חלש מדי באותה העת, ניחר הביט בי מהופנט מה, יכולתי לישבע לולא הייתי דתייה, שהיה זה כוח בראשיתי שהפציע מעיניו, עד לפי הרגשתי את חמתו, הרוח החמה שבערה בו איימה להתלקח בי, אני רעדתי מקור, אך השמש יקדה עלינו בצהרי היום , באינטימיות המסוכנת בה היינו סבוכים, שנינו, כמו מי בחר במציאות שכזאת, שאלתי את לבי, אך הוא היה עסוק בלפעום וטען שאם ינסה גם לדבר איתי תוך כדי, זה יבלבל אותו והוא יחסיר פעימה ויצטרך להתחיל מהתחלה.
עצם המחשבה על זה הייתה לי מוזרת, רגע ואם יתחיל מהתחלה, זה כמו במחשב, ריסעט וזהו וכל מה שהיה אם לא זוכרים, אז זה לא נחשב? ומי אשאר אחרי דבר שכזה? העדפתי לשתוק, בהיתי בו עוד הוא מרחרח סביבי מחפש את הפתח דרכו יחדור וישרוף אותי מבפנים, עד שאשאר אך חרוכה מכל וחול.
מה לכל הרוחות משאיר אותי במצב שכזה אם לא הרוח בעצמה, אז החלטתי לפנות אליה ישירות ולטעון טענותיי בפניה אך, היא הקדמתני והטיחה בפני סופת חול, (כעת כבר בטוח שאם אבש, יהיה זה מחול). פצחתי במחול עם הרוח, רק כך אפשר לדבר עימה, והיא שרקה באוזני צרימה שמקורה בשפשוף הברק בענן, זה עשה לי קצת קורת רוח בעת שרב שכזה. אני לא הצלחתי להגיע לגבהים שכאלה כך שהייתי צריכה לדבר עימה בשפת הסימנים. עשיתי גלגלון, כדי להביע שהיא מהפכת בי בסחיפתה, אך היא הבינה שאני רוצה לשחק איתה ובדיצה עשתה מערבולת שהעיפה אותי רחוק.
כשנחתתי בסוף חשבתי, אני צריכה כלי כדי להכיל מעט רוח ולהבהיר לה את המצב ישירות. מצאתי קרן, תקעתי והרעתי ותקעתי.
קול ענה לי מן השמיים. היה זה רעם ואז הופיע אור גדול שקרע את השמיים, כמו היה ברגע אחד לילה ויום. אחר התחילו השמיים משתעלים ואז פלטו צווחה גדולה והחלו מבכים. אני הרמתי ידי אליהם, כדי להחזיקם בשעה קשה זו. "זה בסדר" ניחמתי את השמיים, "זה קורה כל פעם ששרב נשבר, זה טוב לפעמים לבכות, לא כל דמעה מרה, יש גם כאלה מתוקות".
אז פתחתי פי ונשקתי לטיפות היורדות ולאט לאט, הן שטפו את כל החול מעיני, ויכולתי לראות שוב את הרוח רוקדת.
כעת, רחוצה, יכולתי להצטרף עימה לריקוד הגשם.
תגובות