בס"ד.
כשמחשבות על קיץ
פולחות בלבי
אני מגלה שהוא מתוק
כאבטיח
(אז אני אוכלת את הלב)
בחוץ על המרפסת
כשרוח הערבית סורקת אותנו
וממשיכה אל האופק
בשרוולי הקצרים אני מריחה
את הרעננות
אפילו השמיים היגעים מהשמש הקופחת
מוכנים ללילה יותר ארוך
בטח בשעה מאוחרת כזאת...
חבל רק שהציפורים לא אתנו
ללוות שעה קסומה זו
כינור מסתלסל ממלא את חללי
הרוח העייף נכלא בתהודתו
ואני בין כה וכה
אני לא ממש אני
שכן, חלק בתוכי אבד מהמקור
אולי צרבה השמש
אולי כבר אין זכויות ליצירתי
אני פונה אל היוצר ומבקשת
שיחונן
בעיקר
כשמחשבות של קיץ
פולחות בלבי.
תגובות