האומץ להישיר מבט.
ככתיבה עיוורת
מגע לא מגע
תלתל סורר
מפריד בין עינו לשלי.
מצחיק לפעמים תפקידה של רוח.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זהו. זוהי הגרסה הסופית. (להיום). [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי את הקטע עם המזוכיזם... בכל אופן, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] סוחף תוך כדי קריאה. ממליץ לשים נקודה אחרי המילה "ואבין" וכך השיר ייגמר. שנה טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] "כמובן שסרטן", עניתי לכך כל הזמן קיויתי שתבוא האחות עם סרטן, לא פחות או דג מהים בטהיטי. [ליצירה]
- [ליצירה] נילי, את כותבת כל כך יפה. כיף לי לקרוא אותך! [ליצירה]
- [ליצירה] שירה ארו(מ)טית. [ליצירה]
- [ליצירה] וצל של עצמי, מה בדיוק הבנת? (ואיך????) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה:) [ליצירה]
- [ליצירה] כסא שחור לידו כך ניתלים הצבעים, צריכים להיות קודרים. [ליצירה]
- [ליצירה] מסר עקר. אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון? אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה). מבין? לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי). [ליצירה]
תגובות