ירושלים מתירה לי להיות.
בלי התנצלויות והסברים,
מרווחת בי מרחב
להכיל את עצמי
נכונה.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואף פעם לא צפוף בה... ירושלים היא משהו מיוחד. האמת היא שחסר לי המשך. זה טוב מידי כדי להיות קצר. זו פתיחה טובה לשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] רמת גן מתירה לי לישון להיות לא להיות חורפן מחורפן שכמותי [ליצירה]
- [ליצירה] אבניה ברזל העיר אשר הרים סביב לה... עיר קשה של אש ודם. הטופוגרפיה חזקה והאנשים אינם אלא התבנית. שלוש דתות ועוד נשאר מקום לאנשים ? ובשביל "בואי נכונה" צריך רוח ים. ובכל זאת גם רכה, מחבקת ומקבלת- העוצמה שבכוח, הויתור שבעקשנות. [ליצירה]
- [ליצירה] כך הוא טבען של החלטות אמיצות. כל זיכרון כואב מחזק אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] "מחשוף ומשאלה צנועה"- מעולה! מין מיקטע מהורהר שמתאר עלילה ספציפית ומציאות כללית באותה מידה, זה נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] אז כך נראית רומנטיקה בשנות האלפיים? מקסים ומרגש. אהבתי את הניגודיות בין המלל המתאר הווה- "אימפרסיוניסטיות", "אימפריאליזם", לעז כבד ומסורבל, לבין מלל העבר- "דיו בקסת", "מכחול", נעים וזורם. ואם יש בכך מן העידוד, אנו נוטות להבין שתיקות טוב יותר מאשר דיבורים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] השורה "כתבי גם אם אין לך עט" מטופשת בעיניי.. מזכירה זכרונות שילדים כותבים בסוף שנה, מז'אנר "על החלון ישבתי". [ליצירה]
- [ליצירה] שלילי,שי. "מותק הלילה" זה ביטוי של מאיר אריאל ז"ל (זו לא פניה, אלא תיאור) [ליצירה]
- [ליצירה] אכן..זקנים.. אוהבים לספר על העבר מפחד המחשבה על ה(הווה- שהוא- כבר)עתיד. [ליצירה]
- [ליצירה] יאאוץ'. [ליצירה]
- [ליצירה] יש משהו בשירים שלך, שמרגיש לי בבית. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה שינוי מבורך בין "חיוך עצוב" לסיפור הזה! פחות קיטש, יותר מהורהר, קצת מעורפל (לחיוב) בהתחלה, וגם הנושא חזק יותר ולא סתם תסריט הוליוודי. תמשיך..תמשיך.. [ליצירה]
תגובות