כשהרגשת לא טוב כולם רצו אליך עם מדחום.
אילו מדדו פחות ונתנו יותר.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ציור שהוא כמו שיר [ליצירה]
- [ליצירה] טל - סיפור יפיפה פיוטי וכובש! (לפעמים התיאורים קצת מתארכים ומסרבלים מדי לטעמי, אבל הסה"כ מקסים) אהבתי מאוד את הצורה הכל כך מדוייקת שבה את מתארת תהליכים בנפש - ברגישות ובתובנה. אניהה לעצמי אם זה חייב להיות כך - האובדן של המגע עם הנקודה הפנימית, עם המעיין הפנימי, עם ה"כנפיים". האם יצירה לדעתך חייבת לבוא מתוך תהום, האם זו תמיד חייבת להיות זעקה נואשת? זה נכון שכאב נותן כוחות של "בעירה" פנימית. אך האם אושר חייב להוביל לדעיכה? - ואולי הוא יכול לתת כנפיים מסוג אחר? אולי יש יופי אחר, אנרגיות שנובעות ממקום אחר, שמגיעים אליו דווקא כשהנפש פנויה מהתנפצויות מרסקות? הכמיהה הרי לעולם תהיה שם - עד אנסוף. עד הגאולה האמיתית והשלימה. כי הגעגוע שלנו שאוב מעולם פנימי יותר, מן הנשמה הטהורה שלנו שנחצבה מכסא הכבוד, שהיתה אחת עם האור האלוקי עצמו - וזה כזה אור שהעולם הלא-גאול לעולם לא יוכל להכיל. ואני מאמינה שהגעגוע לשם טבוע בנו, איפהשהוא בלא-מודע. ואם מתחברים לשם - אני מאמינה שגם הכמיהה והאש הפנימית יבואו ממקום יותר עמוק, יותר מזוכך, יותר אמיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] החמשיר הפותח נראה לי קצת רדוד, למרות שהמסר אמיתי בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] גולי! בדיוק את מה שאת אומרת כתב חנן פורת באחד ממכתביו לענת, בספר "את אחי אנוכי מבקש" (שבגרסא הקודמת נקרא "את ענת אנכי מבקש"). הוא כותב שם בצורה יפיפיה, מומלץ לקרוא! [ליצירה]
- [ליצירה] שלום "זר בתוכם". השיר הזה ממש חריף וחזק! אבל אתה יכול להסביר לי רק את השורות: "וחלילה וחס- לעולם ועד לא תהיה התנתקות. " לא הצלחתי להבין את האמירה הזאת והקשר שלה לשאר. וגם: מה זה "או ז ה"? חשוב לי לקבל תשובה כי חשוב לי להבין את השיר הזה. ממש תודה כנפ"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת מה זה REBEKART, אבל הנעליים שלו נראות בהחלט מאוד גבריות, בוטחות, דורסניות משהו. זה נראה כמו איזה פרסומת, כמו ביטחון עצמי מופגן. אבל הדמות שנועלת אותן היא בלתי נראית, והחלל שמאחוריה נראה כמו קיר אפור מלוכלך באיזה מקום ציבורי מוזנח, וגם קצת מזכיר עשן. וגם מתחת לרגליים שלו אפשר לראות משהו שמזכיר דם שפוך. אין כאן אדם, ואם יש - הוא סך כל מה שמניע אותו, הקיר הזה, העולם האלים. גם החיים שלו לא משהו, הא? [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך אמיתי [ליצירה]
- [ליצירה] חלום נחמד...זה קצת מזכיר לי את התאו הגדול בשדה העשב של טריאו. אהבתי את זה שהם עוברים מעלייך בלי לרמוס אותך - יש לזה איכות אורירית וחלומית [ליצירה]
- [ליצירה] זה כתוב אמיתי, וצובט בלב. ונורא מעורר הזדהות וסימפטיה. במיוחד נגע בי משפט אחד קטן שכתבת - "דווקא מי שהצליח לשמור על הנר דולק, בזהירות, עד שהנר ייכבה או אולי עד היוֹמוּלדת הבא, מגיע לו שהמשאלה שלו תתגשם". קשה לי להסביר אבל דווקא המשפט הזה הכי עצוב. וגם אהבתי את ההומור הנוגה שלך. ובמיוחד אתה"תקרו לי בזה אחר זה". [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק [ליצירה]
תגובות