בס"ד
"אני חושב משמע אני קיים" (רנה דקארט)
אני – ולא עוד. אין צבע, תנועה וחושים. אין סיבתיות, חוקים וזמן. יש רק אותי.
יש אלוקים.
היום אני לא מסוגל לדמיין/לזכור איך זה התחיל. יש לי רק פרטים מטושטשים. החלק הזה- נקרא לו "עבר" לצורך העניין- היה מאוד ריק. הייתי שם, מודע לחלוטין לעצמי - ולשום דבר אחר. כלום. לא, אפילו לא לכלום. בשלב כלשהו העניין התחיל להיות מוגזם. ואז התחילה הבריאה.
הדבר הראשון היה הזמן. או לפחות כך נראה היה. המצאת הזמן היתה המפתח לכל השאר. הוא אפשר שינויים והתפתחויות. ואז ידעתי את קיומי מאז ומעולם, קיום הנמשך עד אין קץ.
ואז היה המקום, שבו דברים יכלו להתקיים. בהתחלה מימד אחד, שכולו היה אני, ואז שנים, שלושה, ארבעה ועוד רבים אחרים. וכולם היו מלאים בי עד אפס מקום.
אחר כך באו עוד המצאות. חומר אנרגיה וצורה. תקופה של התבוננות ומשחק בהם, עד שהחלטתי לקבוע להם כללי התנהגות. הפרדה בין יסודות שונים, כוחות ותגובות אחרים ביניהם. חיים- אחד הדברים שאני הכי גאה בהם, בנוסף לאלוהים ולמטאפורה. הם דרשו יחס מתמיד, אבל הם נולדו ומתו, אכלו וסבלו- בכוחות עצמם, עד כמה שאפשר. אחרי זמן מה, הגיע תורו של גזע חושב, שיכול אפילו לבצע טעויות. קראתי לו – אדם. יצור מעורר רחמים, פגום מבחינה שכלית וכבול לחלוטין במגבלות הגוף שלו. והוא נע לו בעולם בצורה מגושמת, משמיד כל דבר טוב ופוגע בעצמו. במשך תקופה התבוננתי בו ושקלתי לוותר על הכל – להתחיל שוב, לעצב מחדש או לחזור לאין סופיות מוחלטת, נקיה- מושלמת.
אבל במקום זאת, יצרתי את הדבר הגדול ביותר שיכול להיות לעולם- והענקתי לו אותו. יש לו הרבה שמות, אבל הם אומרים את אותו הדבר. ייעוד, מטרה, שליחות, סיבה, רצון, והאפשרות לשאול "למה?"
העולם צריך להתפתח. אנשים צריכים להביא את עצמם ואת העולם עד לקצה גבול היכולת, הכי קרוב לאין סוף שניתן. חייבים להיות ראויים לדבר שניתן. והדרך לשם היא ארוכה. מאוד.
אז בראתי את אלוקים, ואלוקים יצר את האמונה בו. האמונה שמישהו תכנן הכל, שהוא עדיין כאן, משגיח ודואג שהכל יתנהל בצורה הטובה ביותר. האמונה שבשביל אלוהים אנחנו חייבים לעשות הכל, ושבסופו של דבר, הכל לטובה.
בהתחלה מלאתי את התפקיד בעצמי. השלבים הראשונים חייבו יצירת קשר ישיר, כיוון והדרכה אישיים. נבחר אדם אחד, עם אחד שיובילו את העולם. בשלב כלשהו, כאשר הם התקדמו מספיק. הענקתי להם יותר סמכות- נתתי להם את ספר החוקים של העולם, פלוס הנחיות לשימוש. ועכשיו העולם היה בידיהם.
אלוהים כבול לכללים שהוא עצמו קבע.
במשך כל אותה תקופה המשיכו להתבצע טעויות גדולות וקטנות. לא פעם שקלתי לוותר ולהתחיל מההתחלה. אבל הדרך נכבשת ע"י ההולכים בה, ולאט לאט הנתיב הסתמן בבירור ואני יכולתי להפסיק לדבר עם אנשים ולהתחיל להסתכל ולחוות. ככל שעבר הזמן אני שקעתי יותר פנימה,נכנס לתוך החוקים ונותן לעולם לפעול לבד.
היום אני (הדרך שבה אני פוגש את העולם) היא כבן אדם. אני כאן, לא הרבה יותר טוב מאנשים אחרים, כבול לצרכים של הגוף ולתמונת העולם שמציגים לי חושיי. אני מאמין באלוקים למרות שאני יודע שאני בראתי אותו. בטוח שהוא מסדר את העניינים כמו שצריך. למעשה, אני קורא לו אלוקים ולא אלוהים מתוך יראה.
אני מבועת מהעוצמה שיכולה להיות לי, ולכן לא מכיר בקיומה, דבר שהופך אותה ללא קיימת. אני מתקדם בעולם אט אט, טועה ומנסה להשתפר. המציאות היא מה שאני קובע, אבל אני עובד לפי הכללים.
תסתכלו סביבכם, אני יכול להיות כל אחד. בעצם, אני כל אחד. אבל זה לא משנה כלום, כי אחרי הכל –
אני רק בן אדם.
תגובות