אט אט החלו הפנינים להופיע ברחובות העיר. "פניני דמעה" קראו להם. איש לא ידע מאין באו, אבל הכל היו להוטים אחריהם. הם היו לשיחת היום - מקורם העלום, איכותם הנדירה, צבעיהם העזים ובעיקר אותה תחושה שהיו מעוררים כל אימת שהתבוננת לתוכם. אחרי שניסה בעצמו ואף האזין לתיאוריהם של אחרים ידע הרופא כי אותו סבל האצור בהם, הוא שמקרין עצמו לעיני המתבונן. לעיתים, כאשר היה הכאב גדול, יכולת לחוש בפנינה את מלא הנפש הסובלת (בעיקר היו אלו פניני המוות והאהבה). לתדהמתו גילה שהבריות השתוקקו לסבל זה. אנשים היו נושאים איתם את הפנינים, מנצלים רגעים פנויים למען הצצות חטופות לתוכם, חיים את סבלם של אחרים. ולא עוד, אלא שלאחר זמן מסויים הפנינה לא היתה מספיקה להם והיו באים לקנות עוד. אפילו פניני האהבה האדומות היו נעשות בעיניהם עמומות לאחר זמן, מאבדות מזוהרם ומעומקם. הם היו צורכים את הפנינים כמו סם, מתמכרים לכאבם של האחרים, סובלים סבל לא להם.

עם הזמן הבין שכך הוא מנהגו של עולם מאז ומתמיד. האנשים חיים את הסבל. אין הם מסוגלים לשאת אושר לאורך זמן, שהרי האושר קבוע הוא ובלתי משתנה. רק דרך הסבל יכול להגיע החידוש המרגש. מתחילה חשב שאנשים נאלצים לעמוד בו, אלא שכעת למד לראות מעבר למסכותיהם.

היה לו שכן, סופר. כל בוקר היה עובר על פניו בברכת בוקר טוב בדרכו לבית החולים ותוהה לעצמו על מה ולמה מכלה האיש את זמנו כך. מדי פעם היה מנסה לפתוח עמו בשיחה, ופעם אחת אף ניסה לקרוא אחד מסיפוריו, אלא שלא הצליח להבין מה תועלת יש לו לעולם באלו. הלא אינם אלא מעשיות של צער וכאב - והאין די באותם שפגש בכל יום? אפילו אותה אמת שיש באנשים החיים נעדרת מהסיפורים. פעם אחר פעם היה משתומם איך נמכרים אותם סיפורים עד שאין לו לאותו סופר צורך למצוא לו עבודה ככל האדם, והוא יושב בביתו בטל ועוסק בכתיבת עוד מאותם סיפורים המדכאים את נפש האדם.  כעת הבין. מאותה סיבה שהאנשים היו להוטים אחרי הפנינים הם נמשכו לסיפורים. אותה סיבה שבגללה אנשים מתנדבים. אין דבר התורם יותר לחווית העצמיות של הנפש מהמפגש עם הסבל של האחר, ויהא זה אמיתי או בדוי. מפגש שנותן לך לחשוב "אני לא כמוהו, לי יותר טוב. אני יותר טוב" או "אני מרחם עליו, אני משתתף בכאבו. אני טוב" וכמובן "אני עוזר לו/ הייתי מסתדר במקומו. יש לי יותר כוח". התחושה הזו נותנת לאנשים כוח להמשיך בחייהם, שכעת הם קצת פחות נוראים. או שאולי הם מוצאים משהו רומנטי, מסתורי או מרתק בלפגוש צרות של אחרים מתוך מחסה ביתך המוגן? כך או כך, נראה שהם נהנים מזה, זקוקים לזה. הרופא החל לראות בהפצת הפנינים שליחות, ואף העמיק את קשרי ידידותו עם הסופר המופתע, שהחל להעלות השערות פרועות בינו לבין עצמו מה פשר השינוי החד. כמובן שלא קלע למציאות, עליה הקפיד הרופא לשמור בסוד.