הבו לי אש! אש הביאו לי, אש אמיתית, יוקדת ושורפת ומכאיבה ומכלה. הבו לי אש, אותה מהות בלתי מוגדרת ההופכת גוש עץ מכוסה טחב למקור כוחה של האנושות. הקימו מדורות בנפשכם, עקדו עצמכם על המזבח, קשרו עצמכם על המוקד. אל תשעו לצחקוקי המלעיגים, אל תשימו לבכם לצבועים הצוחקים, אל תפנו מבטכם לעבר אנשי האינקוויזיציה. הבו לי אש! הבו לי אנשים הבוערים בנפשם, הבו לי לפידי אדם מהלכים, הבו לי את אלו שלא נרתעו מפני הכאב. הבו לי את אלו שעלו על המוקד, אלו שכל שראו בו היה הקלה מפני מוקדם שלהם, מפני מדורת המוות שהקימו לנפשם. כדי להאיר לכם. הבו לי אפר. גרגר מאפרם של אלו שמתו על גג המקדש, שמתו על מדורות האינקוויזיציה באשמת כישוף, שמתו בקליע הבוער, שמתו ואש בנפשם. הבו לי גרגר מאפרו של זה שמת ברעל, בעוד אישו יוקדת (התוכל לחוש בקור המתפשט מעלה מרגליך?). הבו לי גרגר מאפרה של זו שבני כפרה נבוכו למול מבטה, כשעמדה זקופה בין העצים. הבו לי גרגר מאפרו של זה שנלחם, ונכנע, וחזר ונלחם ונכנע ונלחם, ובטרם צאת נשמתו עוד הספיק לכוון גפרור יחיד, אחרון (ואף על פי כן נוע תנוע). שמרו את המים לעצמכם. הניחו לי לגווע בצמא. אש רוצה אני! בערה, רעיון, מהות, שלמות, אידיאל, רצון, כוח, נחישות, גבורה, מטרה. חיים. שמרו את המים לעצמכם. שמרו את השלווה לעצמכם. הניחו לי לחיות במלחמה שלי, באש שלי, הניחו לי ליפול ולקום ולהיאבק ולהפסיד ולנצח ולבכות ולצחוק ולכמוה ולהיות, עד צאת הנשמה. הניחו על קברי גוש אבן מפויח, מביתו של זה שידע מה פירוש להיות אדם. שתלו ליד מצבתי את אותו שריד אחרון, מפוחם ומעוות, לגן הפורח שהוכתם בדם יוצרו. וכתבו עליה בדם – כאן נקבר סנה. לא נגעה בו האש, לא אוכל בה. אנו איכלנוהו.     ואף על פי כן, ולמרות הכל - מוקדש לפרידריך ניטשה.