אמרתי שאני רוצה להישאר עם החולצה.
כי כשאני מורידה אותה אני הופכת מישהי אחרת.
אין דבר שעוצר אותי מלבד
אותו סינוור חזק הניתך בעיניי
כשאתה מדליק את האור-
אז שנינו חוזרים להיות אנשים.
[ליצירה]
ארוטי משהו. הנה, עוד סוג של כתיבה על אהבה. אהבה לשוקולד, לאישה ולגופה. (שאולי זה אותו הדבר)
האם אני "נותנת" לכל אחד? לא!
האם אני מתנגדת לאהבה בין בשרית? גם לא!
פשוט ויפה.
תגובות