[ליצירה]
מדהים!
כמה רוך, כמה עדינות יש כאן! זה ממש שיר רוחני -
כשאדם נותן את עצמו לשאת את כאב השני ביחד איתו, זה פותח פתח לריפוי עדין, איחוי, ולבסוף גם להתמרה רוחנית, כשמ"את שתינו עוטפת תפילה אחת", מגיעים לשמיים עצמם שנפרשים כמו חופה, ול"וכבר שתי ידיים/חובקות עולם".
מקסים!
[ליצירה]
אין ספק שיש משהו חזק במבט שלה, אבל זה לא נראה לי כמו רוך או עדינות או נשיות.
יותר מכל היא מזכירה לי טובעת. (השיער דומה לגלים. המבע חלול, מנותק כזה. עצוב. אולי מיואש...
[ליצירה]
שולחת לך חיבוק!
את לא לבד!
(את הנרות של חנוכה מדליקים בשיא החורף ודווקא בלילה, כשכבר אין יותר כח ולא נשאר יותר אור... זה כנראה האתגר של כולנו, להדליק נרות חנוכה בלב...
רק טוב! יו"נ
תגובות