קח אותי איתך
למקום אליו עיניך שטות
חולמניות
כל פעם שאתה בורח
מהסערות שלי
ילד.
מה לך אצל הים...
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואולי במקום שהוא יקח תקחי את עצמך א-ליו? והים הוא נפלא יש בו המון קשה לי להבין את השא-לה... [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי במקום שהוא יקח תקחי את עצמך א-ליו? והים הוא נפלא יש בו המון קשה לי להבין את השא-לה... [ליצירה]
- [ליצירה] וווווווווווואו זה מדהים!!! התחברתי לזה מאד מאד! התרגשתי..... [ליצירה]
- [ליצירה] כזה יפה, שבא לשוט לאותו מקום. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מדהים! את ממש תופסת אותו בתנועת הפיתול המהירה. יש בזה מן האפקט של תעתוע מדבר... גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם הבנתי או לא, אבל האוירה שיצרת בהחלט נוגה ונוגעת. אבל יש כאן דברים קצת לא מובנים, שכנראה לקוחים מעולם אסוציאציות מאוד פרטי שלך (חיפוש הזהב למשל?) ולנשמת: ברור לחלוטין שהמספר הוא מלאך המוות - הוא אפילו מצוייר בהתאם לדגם הנוצרי: עם קלשון וזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה פשוט *טוב*!! תודה על ההקפצה! [ליצירה]
- [ליצירה] צחית, ... אבל למה ה"בנאלי" כל כך מפחיד אותנו? לפעמים אני מרגישה שכותבים משחקים עם הקוראים שלהם בתשבצי-הגיון. מרגישים צורך להיות הכי מתוחכמים, הכי ציניים, הכי מרוחקים מהתוכן הרגשי שעליו הם בעצם מדברים. ... למה בעצם? מה רע בצורת העברת מסר יותר ישירה, תמימה, פשוטה? את כותבת להרבה יוצרים שהיצירה שלהם (או פרט בתוכה) ילדותית. נו, נגיד. אז מה רע בזה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוקי.. מה שעשית פה בעצם זה לצייר קריקטורה של הוקעה חברתית צבועה. אבל מה את אומרת בזה? [ליצירה]
- [ליצירה] ... אנחנו כל כך צריכים משיח! [ליצירה]
- [ליצירה] מכירה את ההרגשה (הרצון להיות שוב "אני" ולא "אנחנו" - מוכר מאוד!!). נ.ב. בקשר לקניות בסופר (מאיר) למה לגברים יש כשרון יוצא מגדר הרגיל לקנות ב-ד-י-ו-ק לא את מה שביקשת? אולי הדרך היחידה לגרום שיביאו הביתה דברים שימושיים, זה לבקש מהם את כל השאר! [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות? אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, אם המות של הבעל לא קשור לאישה, אז למה "ומת *בה*"? הפירוש של אביב וסתיו דוקא נתן לשיר יותר עומק, אם כי לא אהבתי את המסר שעלה מהשיר לפיו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כנרת. (נ.ב. המקום ב"כחלחל וסגול" הוא לא מקום שכל כך כיף להמצא שם, או לשמוע בו דברים...) [ליצירה]
תגובות