אֶלְיוֹעֵינַי

נִיצוֹץ מְשֻׁלְהָב גָּעְגוּעַ,

בְּעֵינֶך,

נִתַּז,

וְהִתְעָרָה, בְּחָדְרְי לִבִּי,

נִתַּז, וְהִצִּית אֶת תְּשוּקוֹתַי הָעָמוּמוֹת,

 לְאָבוּקוֹת – יָה, מָזְהִירוֹת.

כֹּל כִּסּוּפֵי נִשְמָתִי ,

הָאָסוּרוֹת, בְּכַבְלֵי גוּפָהּ

מְשַוועוֹת, לְהַרְנִין לְאֵל חָי,

אַךְ פִּרְפּוּרֵי גְּסִיסָת גוּפִי,

כִּשְאוֹן  הַיָּם בְּשִפְלוּתוֹ,

מָשְמִיעַ אָנְחָתוֹ,

 כִּכְסִיל אוֹכֵל בְּשָׂרוֹ.

וְעַל אַף מַעַלָלַי,

חָכְמָתְך מְפַעְפָּעָת, וְחוֹדֶרֶת בְּאֵיבָרַי,

וְאֵינָה מָנִיחָה.

אַהֲבָתְךָ, בְּזְרִימָה אֵין סוֹפִית, בְּעוֹרְקַי,

מֵעוֹלָם לֹא פַּסְקָה.

וְאָגִיל וְאֶשְׂמָח

שֶׁבְּכֹל רֶגַע בְּחַיַּי

 אֶלְיוֹעֵינַי