אתמול
כשכבר לא יכולתי
צרחתי את הצרחה הגדולה מכל.
הייתי בטוחה כי
השמים יקרעו מעלי
ובסבך הרוחות
אחזה בשחורו של הקץ.
יותר מצריבת גרוני הניחר
בערה בחזי
תחושת הבגידה
כשגיליתי
כי אפילו קצה עשב דק לא זע
לא הייתי
לא היה
לא נברא.
צביה קרוב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כי כבר הפסקנו לשים לב שאנחנו צורחים פנימה [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא שמעתי וזעתי. וכל מי שיקרא את זה, אם הוא לא ממש אדיש, יזוע אתנו ויצטרף לצרחה. סוף סוף, היא צרחת הקיום שלנו. וככל שהצרחה יוצאת מתוכך בשיקוף יותר צלול, כך מתחוורת לה האותנטיות שלה. והיושב בשמים חייב לשמוע, ולחוס, ולהציל. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב... [ליצירה]
- [ליצירה] והלטתי פניי להסתיר את הדמעות שצרבו כדי שלא יראו שאיש לא ישים לב אך מה אני מדברת שטויות אני כאן לבד מחפשת אחר משמעויות לכל דבר חורשת תלמים בשאלה "ומה אם...". [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! צרחתי איתך... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! הצלחת להשמיע מעל דפי האתר את הצרחה בדממת המילים... [ליצירה]
- [ליצירה] * אהבתי את שורות הסיום. כתוב יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] בטרם אצא אל מקדש מעט בחצות ומחצה, נתקלתי באלול שלך. עכשיו כשאשורר אדון הסליחות כעוברת דרך אריח את המלך בשדה... תודה- זו יצירה נשגבת בעיני. צביה [ליצירה]
- [ליצירה] הצצתי ונהנתי. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] שרו של עבר מפליא בי את מכות הוויתו... שיריך הנם פלא נערץ עבורי, כשכלים כוחותיי ממאבקי עם שרו של הזמן והמקום אני נסה לכאן אך איני מוצאת עצמי בתוך סבך הרגש האנושי המבעבע כאן. ולפני שאני פורשת אני מלקקת באצבעי מעט מיערת הדבש שהטמנת. תודה. צביה. [ליצירה]
- [ליצירה] הבזק מן העבר יאיר שלום ימים טרופים-לעולם כנראה. זהו גורלי. בשובי מן הסליחות , גופי עייף וליבי ער- ניזכרתי בצורה. עם כניסתי לאתר נוכחתי שדור הולך ודור קודם נשכח ניזנח-נעצבתי. אח"כ ניזכרתי כי חברתי לפני שבוע שאלה בהתרגשות אם ניכנסתי לאחרונה לצורה לקרוא את נעל בית: " הוא כותב פשוט מדהים" היא אמרה. אז הצצתי לרגע ואני לחלוטין מסכימה- נפש גדולה ורגישות מרטטת לב. שתהיה לך שנה רוויית אושר והגשמת חלומות, שנת יצירה מתוך שמחה וטוב לבב. שנה טובה צביה [ליצירה]
תגובות