לא כל הזורעים ברינה- קוצרים בסופו של דבר
ולא כל הנקצר- הגיע זמנו
להקצר...
----------
ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשס"ג.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] והרי תגובתי איפכא יקירי, א. יפה לך שאתה מגיב לי. ב. נפגעי פעולות האיבה הינם חללי מערכות ישראל. כן כן אנו נמצאים במערכה יומיומית. תמצית החיים במדינתנו. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אה... ממש ,אבל ממש, ממש מקסים איך חשבת על זה וואו... [ליצירה]
- [ליצירה] התאריך... שכחת את נפגעי פעולות האיבה . [ליצירה]
- [ליצירה] לפחות לדעתי מערכות ישראל זה כולל נפגעי טרור. לא יודעת, אבל הטרור הזה, זה לא מלחמה? אם אומרים יום הזכרון לחללי צה"ל צריך להגיד גם לנפגעי פעולות האיבה, אם לא אני לא בטוחה שזה נצרך. [ליצירה]
- [ליצירה] אמת אמת שקשה לחלוק עליה [ליצירה]
- [ליצירה] שלום איש של פרחים :) איפה שהוא חשבתי שתהיה זו בעיטה הגונה לצדק האלוקי (ויש גבול למה שאני יכולה לעשות) כשיש מישהו שגם יזרע בדמעה וגם לא יקצור. נכון שמציאות כזאת קיימת. אבל יש גם אנשים ששמחים בעמלם ובמעשה קיומם עלי אדמות... ולצערי לא זוכים. וברור שבמושגים של עולמות עליונים וחיי הנצח- הנקצר כאן- יפרח ויגדל שם. לא יודעת... תהיה. לגבי הקונטקסט: התאריך צויין ללא כל קשר. זה הזמן בו הדברים נכתבו. בעצם.. ברור שהיה לזה קשר- אבל בפורים לקרוא את הנ"ל- מעורר פחות לענ"ד. למרות שלצערי במציאות שלנו- הוא רלוונטי כמעט כל יום. ברוך הבא! סוערה (איך ידעת שהיא מורה?) [ליצירה]
- [ליצירה] למשפטים כאלו לא צריך להוסיף את הקונטקסט, הם ברורים ונוגים גם בפני עצמם. הזורעים "ברינה" דווקא? ציפיתי דווקא לאכזבה אצל הזורע בדמעה, שעמלו עמל שווא. המורה, אפשר הסבר? [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר צודקת עכשיו חזרתי מבית אבל שנפטר מהמחלה הידועה בגיל 63. גם שם שמעתי רטינות: איפה הקב"ה? הנפטר בנה בית כנסת בשבילו וזו התמורה שקיבל?? ואני אומר: מודה אני לפניך ד' שנתת לו 63 שנות חיים ויצירה ועשייה לכבודך. ב"ה. וגם אם היה חי רק 16 שנה כמו בנו ז"ל שאיבד ממחלת לב, גם אז: מודה אני לפניך שנתת לו 16 שנות יצירה. וגם שנה, וגם חודש, וגם יום. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה - אין מי שנקצר לפני שהגיע זמנו. פשוט אין. הרי זה לא מקרה או טעות בזמנים - אם זה קרה עכשיו, זה צריך היה לקרות. ובקשר לחלק הראשון - אני עדיין לא משוכנעת במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שבכל שלב בזריעה יש כבר חלק מן הקציר, ואמרת נכון - "הזורעים ברינה". אפשר להנות מהפירות גם תוך כדי התהליך ושום דבר לא הולך לאיבוד. מצטערת, זה פשוט צרם לי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו. ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה... אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו. אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה. בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי. שוב- בעיניים שלנו. מקווה שעכשיו זה מובן יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] רק תיקון ההודעה הקודמת והחלם= והחלתם [ליצירה]
- [ליצירה] וזו הייתה דעתך האישית כי בסופו של דבר אדם אחר שיש לו שכל ישר- בחר לשים אותה כאן. וד"ל ודוק ואכמ"ל. אגב, היה ברור לי שהתעללתי בתרגיל הלשוני של ממזי. סתם כי התחשק לי . ואת טענותי הלגיטימיות בויכוח העלתי ברישא של הדיון- ברשותך. אגב, היה פה מישהו שלא אהב תגובה של מישהו אחר בגלל ביטויים המציינים קבאס... סליחה, ידידי היקר, אבל למה שם כעסת ופה הרשית לעצמך? המילה ההיא הוציאה אותי מדעתי וגם אותך מגזרת התגובות הלגיטימיות. בברכת טול קורה מבין עיניך וקיסם מבין שניך. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל, חגיגה, זה בדיוק הרעיון! זה לא ממש סיפור עכשיו, זה מעין "תסריט" כך שמה שהגיבור אומר זה לא 'הערות' אלא הוא ממש מדבר. וצריך לקרוא את חלקים א-ב (בעיקר את התגובות) בשביל להבין מה הלך פה. =) סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אממממ... :))) חמוד. איפה המכולת הזאת? [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם צוף יפה למדי (אבל בבקשה תסביר את הכותרת... או שאולי זה בגלל שבתכנית המיתולוגית ההיא הייתה בובה בשם אינשם ולשיר שלך לא רצית לקרוא "אינשם" אז קראת לו ככה...?- נו, יש לי יותר מידי זמן מיותר לאחרונה..) וולקאם- ואכן אהבתי. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] * ממה שהבנתי, המילון לא אמר שהשיר צריך להיות מחורז. הוא אמר שיש לו בעיה עם החריזה שכבר נבחרה (כי ברור שנעשה כאן נסיון לחרוז ולא לחמוק מחריזה). בעיני זה היה נחמד- אבל מעט חסר ליטוש. [ליצירה]
- [ליצירה] נגתי- מקווה שיסלח לי גברת צחית, עלית לי על העצבים לגמרי. את, עם כל הניקים השונים שלך, עם הויכוחים האידיוטיים שלך עם עצמך ועם ההערות הפסאודו-אינטלקטואליות. מכירה טיפוסים כמוך. אלה שמתחבאים מאחורי המחשב שלהם וכותבים דברים מרושעים או, במקרה הגרוע יותר, שטויות מרושעות. את שייכת לחבורת כותבי השטויות. ותפסיקי לחרטש בשכל עם ה"ביקורת הבונה" שלך. הביקורת שלך בונה, אולי, רק את האגו האומלל שלך, שכמו שכבר אמרתי , מקבל חבטות על ימין ועל שמאל בתלת המימד. איכסה. את (אתה? אתם?) טיפוס דוחה. אה, וזה "נותב" ולא "נוטב". סו, נושאת עיניה למרום ושואלת עד מתי טימטום? [ליצירה]
- [ליצירה] :-)))) אחתווווש! בואי לפה! מה את אומרת על התכשיט הצעיר שלומד מהחבר'ה הגדולים? סבתוש, אני על הרצפה. [ליצירה]
- [ליצירה] חישוב מהיר מראה שהיית בן 18 כשכתבת את זה. איפה הייתי אז?- אה, סטודנטית בשנה א'... ולא היה לי מושג שאפשר לכתוב כל כך יפה. ובגיל 18 איפה אני הייתי?- בפטפוטים להגניים עם חברות על ההוא וההיא. ולא הקאתי כי אני מקיאה רק כשאני לא בחברה. [ליצירה]
- [ליצירה] =) רטרו, זה ממש מזמן מזמן. אבל תגובתך בעצמה שיעשעתני מאוד. בעצמה. ממש :))))) אז מה, אחרי בלותם של שירים אלה- נהייתה להם עדנה? =) סו. [ליצירה]
תגובות