לא כל הזורעים ברינה- קוצרים בסופו של דבר
ולא כל הנקצר- הגיע זמנו
להקצר...
----------
ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשס"ג.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] והרי תגובתי איפכא יקירי, א. יפה לך שאתה מגיב לי. ב. נפגעי פעולות האיבה הינם חללי מערכות ישראל. כן כן אנו נמצאים במערכה יומיומית. תמצית החיים במדינתנו. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אה... ממש ,אבל ממש, ממש מקסים איך חשבת על זה וואו... [ליצירה]
- [ליצירה] התאריך... שכחת את נפגעי פעולות האיבה . [ליצירה]
- [ליצירה] לפחות לדעתי מערכות ישראל זה כולל נפגעי טרור. לא יודעת, אבל הטרור הזה, זה לא מלחמה? אם אומרים יום הזכרון לחללי צה"ל צריך להגיד גם לנפגעי פעולות האיבה, אם לא אני לא בטוחה שזה נצרך. [ליצירה]
- [ליצירה] אמת אמת שקשה לחלוק עליה [ליצירה]
- [ליצירה] שלום איש של פרחים :) איפה שהוא חשבתי שתהיה זו בעיטה הגונה לצדק האלוקי (ויש גבול למה שאני יכולה לעשות) כשיש מישהו שגם יזרע בדמעה וגם לא יקצור. נכון שמציאות כזאת קיימת. אבל יש גם אנשים ששמחים בעמלם ובמעשה קיומם עלי אדמות... ולצערי לא זוכים. וברור שבמושגים של עולמות עליונים וחיי הנצח- הנקצר כאן- יפרח ויגדל שם. לא יודעת... תהיה. לגבי הקונטקסט: התאריך צויין ללא כל קשר. זה הזמן בו הדברים נכתבו. בעצם.. ברור שהיה לזה קשר- אבל בפורים לקרוא את הנ"ל- מעורר פחות לענ"ד. למרות שלצערי במציאות שלנו- הוא רלוונטי כמעט כל יום. ברוך הבא! סוערה (איך ידעת שהיא מורה?) [ליצירה]
- [ליצירה] למשפטים כאלו לא צריך להוסיף את הקונטקסט, הם ברורים ונוגים גם בפני עצמם. הזורעים "ברינה" דווקא? ציפיתי דווקא לאכזבה אצל הזורע בדמעה, שעמלו עמל שווא. המורה, אפשר הסבר? [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר צודקת עכשיו חזרתי מבית אבל שנפטר מהמחלה הידועה בגיל 63. גם שם שמעתי רטינות: איפה הקב"ה? הנפטר בנה בית כנסת בשבילו וזו התמורה שקיבל?? ואני אומר: מודה אני לפניך ד' שנתת לו 63 שנות חיים ויצירה ועשייה לכבודך. ב"ה. וגם אם היה חי רק 16 שנה כמו בנו ז"ל שאיבד ממחלת לב, גם אז: מודה אני לפניך שנתת לו 16 שנות יצירה. וגם שנה, וגם חודש, וגם יום. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה - אין מי שנקצר לפני שהגיע זמנו. פשוט אין. הרי זה לא מקרה או טעות בזמנים - אם זה קרה עכשיו, זה צריך היה לקרות. ובקשר לחלק הראשון - אני עדיין לא משוכנעת במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שבכל שלב בזריעה יש כבר חלק מן הקציר, ואמרת נכון - "הזורעים ברינה". אפשר להנות מהפירות גם תוך כדי התהליך ושום דבר לא הולך לאיבוד. מצטערת, זה פשוט צרם לי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו. ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה... אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו. אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה. בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי. שוב- בעיניים שלנו. מקווה שעכשיו זה מובן יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] היי מטר :) קודם כל- ברוכה הבאה. שנית, זה לאו דווקא העניין של "המכנסיים האדומות". קשה למצוא בחורים דתיים שימצאו את עיסוקם בתחום המתואר בסיפור (אמנות). אבל יש כמה כאלה, עם אומץ לתת דרור ליצרים כגון אלה- ועם זאת לשמור עד כמה שניתן על אמות המידה ההלכתיות והדתיות. אל תתייאשי. בהחלט יש כמה כאלה. מכירה כמה אישית. [ליצירה]
- [ליצירה] היי אוהב אכן, פסק זמן זה אחלה. חתול? טיגריס? עבר? ביננו? צר לי לאכזב אבל מעולם לא היה לי קשר איתה מטוב ועד רע. לגבי השאר יש לך מסרישי. [ליצירה]
- [ליצירה] אחחח ענקית את ! אהבתי את ה"רוצונה" צחקתי כדבעי, לכי בכחך והושעת את האתר מהאיום הקומוניסטי או מסתם חולי רוח. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] :) חייכתי. ולקנגורו בת קוראים קנגורה. או קנגורורה. איך שתרצה. ולעניין היצירה- מה זה משנה אם היא לא גורו או כן גורו- העיקר שזו חיה סימפאטית להפליא. [ליצירה]
- [ליצירה] סאורי דיר בלאק. לפחות תן קרדיט על מה שאני עושה למען היצירה שלך. אל תלכלך, מי שלא תהיה... [ליצירה]
- [ליצירה] פארודיה בחיי... מנסה להשתמש בביטויים גבוהים נטולי משמעות ו/או מנותקים ממשמעות... ת'כלס- אתה כל הזמן מנסה לומר שיש לך עברית עשירה, יפה ומקראית. כמי שמבין את לשון חזל מהי פישלת. צר לי אבל אסקופה (השטיח הקטן הזה בכניסה לבית) היא בד"כ נרמסת/ נדרסת. [ליצירה]
- [ליצירה] קריאת "אמאל'ה" נתמלטה מפי מכירה. היטב היטב מכירה. רק שאף פעם לא הייתי מצליחה להסביר... מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו כתיבה נהדרת. ומוכר כל כך. "מאותגרת חיצונית". מכירה את המושג מקרוב עד כי נדמה שהמצאתי אותו. אבל כולם זכאים. כולם מקבלים. ככה אני מאמינה ומקווה. יותר מזה אי אפשר לעשות. התאהבתי בך, ילדונת:) [ליצירה]
- [ליצירה] שלוםלום ו- וולקאם לקליקת "צורה"... =) ולגבי השיר עצמו: הוא יפה, אופטימי ושמח אבל הייתי מוותרת על סימני הקריאה בסוף הבתים. שוב, ברוכים הבאים, סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש ילדוניש... בלי להכנס להתחבטויות האישיות שלך- אני חושבת שהיטבת לתאר את הפשטות שבהמשכות לעצבות. כתוב מצויין. אם ארצה להבין מה זה "נח לו לאדם למשוך עצמו למרה שחורה"- אקרא פה שוב. ועל זה נאמר, הכל נשאר במשפחה (התכוונתי לכישרון, לא להרים גבות) סו. [ליצירה]
תגובות