מערכות ישראל זה כולל נפגעי טרור.
לא יודעת, אבל הטרור הזה, זה לא מלחמה?
אם אומרים יום הזכרון לחללי צה"ל צריך להגיד גם לנפגעי פעולות האיבה, אם לא אני לא בטוחה שזה נצרך.
איפה שהוא חשבתי שתהיה זו בעיטה הגונה לצדק האלוקי (ויש גבול למה שאני יכולה לעשות) כשיש מישהו שגם יזרע בדמעה וגם לא יקצור.
נכון שמציאות כזאת קיימת.
אבל יש גם אנשים ששמחים בעמלם ובמעשה קיומם עלי אדמות... ולצערי לא זוכים.
וברור שבמושגים של עולמות עליונים וחיי הנצח- הנקצר כאן- יפרח ויגדל שם.
לא יודעת... תהיה.
לגבי הקונטקסט: התאריך צויין ללא כל קשר. זה הזמן בו הדברים נכתבו. בעצם.. ברור שהיה לזה קשר- אבל בפורים לקרוא את הנ"ל- מעורר פחות לענ"ד.
למרות שלצערי במציאות שלנו- הוא רלוונטי כמעט כל יום.
ברוך הבא!
סוערה (איך ידעת שהיא מורה?)
לא צריך להוסיף את הקונטקסט, הם ברורים ונוגים גם בפני עצמם.
הזורעים "ברינה" דווקא?
ציפיתי דווקא לאכזבה אצל הזורע בדמעה, שעמלו עמל שווא.
המורה, אפשר הסבר?
עכשיו חזרתי מבית אבל שנפטר מהמחלה הידועה בגיל 63.
גם שם שמעתי רטינות: איפה הקב"ה? הנפטר בנה בית כנסת בשבילו וזו התמורה שקיבל??
ואני אומר: מודה אני לפניך ד' שנתת לו 63 שנות חיים ויצירה ועשייה לכבודך. ב"ה.
וגם אם היה חי רק 16 שנה כמו בנו ז"ל שאיבד ממחלת לב, גם אז: מודה אני לפניך שנתת לו 16 שנות יצירה.
וגם שנה, וגם חודש, וגם יום.
אין מי שנקצר לפני שהגיע זמנו. פשוט אין. הרי זה לא מקרה או טעות בזמנים - אם זה קרה עכשיו, זה צריך היה לקרות.
ובקשר לחלק הראשון - אני עדיין לא משוכנעת במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שבכל שלב בזריעה יש כבר חלק מן הקציר, ואמרת נכון - "הזורעים ברינה". אפשר להנות מהפירות גם תוך כדי התהליך ושום דבר לא הולך לאיבוד.
מצטערת, זה פשוט צרם לי.
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
שיש קטע ממש טוב בגרי"ד, איזו שהיא פסקה, שאומרת למה אדם מרגיש רע כשמישהו נפטר לו... (בעיקרון זה 'חוסר ידיעה' ו'הרגשת בדידות' בערך צריך לעיין שם..)
זה ב'אדם וביתו' (אלא מה..)
מבחינה אנושית באמת אי אפשר להסביר מוות... ולא רק מוות פתאומי -בכלל.. 'למה לעזז...'?
אבל זה העניין שלנו באמת, עמ"י, להתעלות מעל המצב האנושי הרדוד, מההסתכלות הזו, להרים את המבט ולראות את התשובה האמיתית לאבל-
"המקום ינחם אתכם..." (סליחה על האשכנזיות, המשפט הספרדי פחות חזק...)
המקום.
לא אני, לא אתה, לא אף אחד אנושי.
רק הוא, הטרנסצנדנטלי, העל מותי, האין סופי, יכול להסביר דבר שכזה ולנחם.
רק מהמבט הזה שלו, האלוקי, רק משם אפשר להבין שאין דבר כזה 'סתם'. אין דבר כזה 'תרם עט'. העט עד שתרמה את עצמה כתבה הרבה הרבה ועשתה המון. אדם לא נלקח חזרה לפני שעשה את שליחותו...
[ועיינו בפירוש הרב זצ"ל ל'אלוקי עד שלא נוצרתי" (או ביצירה אחת שלי איפה שהוא...)]
היצירה הזו היא שלימה. ישנה פה קריאה ומסר -דווקא עם התאריך...
החלק הראשון מביא תמיהה קשה וזעקה... 'איך זה יכול להיות???' אדם שעדיין לא קצר, נקצר בדמי חייו... בלא עוול בכפו...
והתאריך הזה הוא בעצם התשובה...
"יוה"ז לחללי מערכות ישראל"... איזה חללי? מערכות של מי?? של ישראל.
לכולם היתה שם מטרה אחת נעלה ונשגבת - ישראל.
ההקצרות שלהם היתה הדבר הנעלה ביותר שאדם יכול לזכות לו בעולם הזה. 'למות על קידוש ה''. למות בשביל עם ישראל.
אף אחד שם לא מת סתם. לא משנה כמה כתבות יעשו על מה שקרה בין האלופים בסיני.
אף אחד לא הלך סתם, אף אחד לא בא לשם אפילו להציל את 'העולם כולו' ואף לא אולי את 'כל העם'... כל אחד נלחם שם על ה'שלושה אנשים' שלו שהוא מכיר.. משפחתו.. חבריו... לא משו ארתילעי ועליון - משו אישי שעושה את כל ההבדל... ומתוך ההקרבה הקטנה הזו ל'סה"כשלושה אנשים" הם הקריבו הכל בשביל הגדול מהכל. ישראל ואלוקיו.
מתוך הכח של זה, מתוך האמת הגדולה של זה שהם לא היו סתם - כך נבין על המציאות כולה.. אין סתם.
זה המסר החזק מזה... כשאלה ותשובה... כזעקה קשה ותגובת 'שים לב איזה יום היום!'
חזק.
[ליצירה]
והרי תגובתי
איפכא יקירי,
א. יפה לך שאתה מגיב לי.
ב. נפגעי פעולות האיבה הינם חללי מערכות ישראל. כן כן אנו נמצאים במערכה יומיומית.
תמצית החיים במדינתנו.
סוערה.
[ליצירה]
לפחות לדעתי
מערכות ישראל זה כולל נפגעי טרור.
לא יודעת, אבל הטרור הזה, זה לא מלחמה?
אם אומרים יום הזכרון לחללי צה"ל צריך להגיד גם לנפגעי פעולות האיבה, אם לא אני לא בטוחה שזה נצרך.
[ליצירה]
שלום איש של פרחים :)
איפה שהוא חשבתי שתהיה זו בעיטה הגונה לצדק האלוקי (ויש גבול למה שאני יכולה לעשות) כשיש מישהו שגם יזרע בדמעה וגם לא יקצור.
נכון שמציאות כזאת קיימת.
אבל יש גם אנשים ששמחים בעמלם ובמעשה קיומם עלי אדמות... ולצערי לא זוכים.
וברור שבמושגים של עולמות עליונים וחיי הנצח- הנקצר כאן- יפרח ויגדל שם.
לא יודעת... תהיה.
לגבי הקונטקסט: התאריך צויין ללא כל קשר. זה הזמן בו הדברים נכתבו. בעצם.. ברור שהיה לזה קשר- אבל בפורים לקרוא את הנ"ל- מעורר פחות לענ"ד.
למרות שלצערי במציאות שלנו- הוא רלוונטי כמעט כל יום.
ברוך הבא!
סוערה (איך ידעת שהיא מורה?)
[ליצירה]
למשפטים כאלו
לא צריך להוסיף את הקונטקסט, הם ברורים ונוגים גם בפני עצמם.
הזורעים "ברינה" דווקא?
ציפיתי דווקא לאכזבה אצל הזורע בדמעה, שעמלו עמל שווא.
המורה, אפשר הסבר?
[ליצירה]
אסתר צודקת
עכשיו חזרתי מבית אבל שנפטר מהמחלה הידועה בגיל 63.
גם שם שמעתי רטינות: איפה הקב"ה? הנפטר בנה בית כנסת בשבילו וזו התמורה שקיבל??
ואני אומר: מודה אני לפניך ד' שנתת לו 63 שנות חיים ויצירה ועשייה לכבודך. ב"ה.
וגם אם היה חי רק 16 שנה כמו בנו ז"ל שאיבד ממחלת לב, גם אז: מודה אני לפניך שנתת לו 16 שנות יצירה.
וגם שנה, וגם חודש, וגם יום.
[ליצירה]
לא מסכימה -
אין מי שנקצר לפני שהגיע זמנו. פשוט אין. הרי זה לא מקרה או טעות בזמנים - אם זה קרה עכשיו, זה צריך היה לקרות.
ובקשר לחלק הראשון - אני עדיין לא משוכנעת במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שבכל שלב בזריעה יש כבר חלק מן הקציר, ואמרת נכון - "הזורעים ברינה". אפשר להנות מהפירות גם תוך כדי התהליך ושום דבר לא הולך לאיבוד.
מצטערת, זה פשוט צרם לי.
[ליצירה]
אני חושבת
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
[ליצירה]
:)))
פשוט מצויין.
ומפליא לראות את ההתפתלויות הפסיכוסופיות בגרוש האלה- מצד הבחור.
בד"כ הקטע הזה שייך לנו.
מאידך... גם הכתיבה והיצירתיות.
לא להאמין הגולם קם על יוצרו- ויוצר!
כתיבה מעולה. חייכתי המון.
[ליצירה]
מקסים
בדיוק השיר שאני שומעת עכשיו בגירסה המקורית...
כפי שאמר איש- המשחק עם האותיות שמשנה את משמעות המילים- עושה את זה מיוחד כל כך.
אתה פיוטי להפליא
ואני מאוד אוהבת :)
ד"ש לעפרדל,
סו.
[ליצירה]
או קיי
עכשיו אני עצבנית חבל"ז:
א. את מסומנת במסנג'ר אצלי בניק "." - אז אוטומטית חשבתי שזו את. טעות . קורה. טועים.
ב. אתם מוזמנים לקרוא את התגובה הראשונית שלי. המשך הויכוח היה כי הגזמתם כאן לגמרי עם הלינץ'. זה חרג מכל פרופורציה- ואני אמשיך להתווכח כשמשהו מעוות בעיני- גם זה אסור??? וכשאת משתתפת בויכוח מסויים בנוגע לאי אילו עניינים (כפי שוודאי יהיה עכשיו)- אני אומר לך משהו בגין האובססיה שלך?
אני אלחם במה שנראה בעיני כעוולה- ומבחינתי עד טיפת הדם האחרונה. את , וכל מי שנמאס לו- יכול לפרוש, אני אומר את דברי כדי להוציא את מה שנראה בעיני כצדק לאור.
ג. תשאלי את ממזי על ההתכתבות האישית שלי איתו (בעצם, למה שידווח לך?) וכן- אני מתה עליו ואוהבת כל מה שהוא כותב ואת השנינות החמודה שלו והכל- כך שזו לא הייתה דמגוגיה, אלא אמירה כנה.
ואמירה כנה נוספת היא שהוא עדיין ילד מבחינתי. מה לעשות- אני ישישה ממנו בעשור- זה הופך אותי יותר חכמה? לא. אבל יותר בעלת ניסיון ומימרות חז"ליות רבות נאמרו בעניין הזה. וכדאי שתבינו שיש אנשים שיש להם קצת, רק קצת יותר ניסיון חיים בשביל להגיד מה שאמרתי.
כפי שאמרתי- אני בפאזה אחרת בחיים. הרשו לי לומר שגם ה"ה מאשר היצירות שהאתר שלו (רק להזכיר). אז יכול להיות שלא תקבלו את דברי בהבנה כפי שהיה עד עתה בויכוח הזה (תוך התעלמות במפגיע מהתגובה הראשונה שלי ליצירה- שלא הייתה רחוקה בהרבה מתגובתכם, אבל מה לעשות הרבה יותר סימפאטית)
ד. כן. זה נכנס וזה בפנים ואם יש לכם בעיה תפנו למישהו אחר שגרם לכם להחשף לדבר הנורא הזה (יותר נורא מבחינתי זה לעלוב במישהו בצורה שעלבו בו כאן).
תהיתם פעם שאולי יוצר חדש לא מודע לרגישויות של המקום הזה?! אז מה אתם רוצים מחייו לעזאזל? זו היצירה הראשונה שלו פה- מה הוא יודע על המקום? כתוב פה שהאתר דתי? לא!
כתוב פה שאם יש בעיה עם היצירה היא לא תוכנס- והיא נכנסה.
ה. בפעם האלף- יש שירי "ג'יפה" ממש אצל יונה וולך. אם הייתה לי ההזדמנות הייתי אומרת לה למה זה ג'יפה אבל לא הייתי משתמשת בביטוי הזה. ככה זה עובד בעולם מתוקן- רוצה לתקן, אל תקלקל בדרך.
ולבסוף הטיעון המנצח- כנראה שאנשים משמעותיים יותר חשבו שזה ראוי. אתם- הוצאתם מזה את המוץ ונופפתם בו לראווה- וזה לא מה שהשיר מייצג.
אז כנראה שאני לא הפסיכית היחידה שחושבת שאין להמנע מהשיר הזה.
כולנו מטומטמים ומגוחכים.
זו, אגב, הסיבה שאני לא נמצאת בפורום המאוד בוגר פה. מי יודע איך כל אמירה שלי, הפושעת ועוכרת ישראל, תגרור צליבה ממשית
בברכת צאו מהבועה. או שלא, בעצם תשארו שם. זה עניין כרונולוגי, היציאה מהבועה.
מנסיון.
ויודעת מה? אני פורשת מהויכוח הזה כי אין לו תכלית. אני , לשמחתי/ לצערי, נמצאת במקום אחר. זו עובדה שקשה להתווכח איתה- כמו שהעובדה שלא תצליחו להבין איפה אני נמצאת (לטוב ולמוטב) שרירה וקיימת.
ובבקשה לא ליחס לדברים הנ"ל התנשאות - כי הם בס"ה רומזים בגדול שפער השנים מצביע על הבדלי גישה שלא ימחקו. לא אומרת שאני במקום יותר *טוב* אלא במקום יותר *אחר*.
[ליצירה]
ובכן
כל הכבוד על היוזמה. זה עסק לא פשוט לעסוק בתרגום ובעיקר כשמדובר בקודש הקדשים :)
אני עם ההערות של החתלתול, ומוסיפה עניין אחד:
יש לענ"ד מקום להוסיף בסוף התרגום- את היצירה המקורית.
בהצלחה!
תגובות