אם נניח אהבה
נניח אותה
לרגע
אם נניח אהבה
קיימת
אמיתית, פועמת.
אם נניח אהבה
נניח שהיא שלנו,
נניח אנחנו אוהבים
נניח שאותנו.
האם נוכל להניח אהבה
בצד,
להמשיך בחיינו?
או שמא-
לו נניח אהבה,
לא נוכל לה בלעדינו?
[ליצירה]
יפה לך שהצלחת לחצוב את עצמך יש מאין.
בדרך כלל אני מניחה שרובנו מנסים להוציא מעצמנו את היש מתוך המסתור. אבל מהאָיִן? זה מקורי.
(אני סתם קצת צינית. תנסי אולי לעבוד על הרעיון הזה של היש מאין, כי הוא נשמע קצת לא הגיוני).
[ליצירה]
צודקת בגדול. אם כי אני חושבת שתמיד היתה חֶברה שמכתיבה. איכשהו יש נטיה לעשות רומנטיזציה של העבר, פעם הכל היה נפלא, אדם חי את חייו והכל. אבל מאז ומעולם האדם חי בחברה, בשבט, בקבוצה ותמיד היו את הדרישות של החברה.
מעבר לכך, שנורא קל לדרוש מאדם לא להיסחף בזרם, ואני חושבת שרוב האנשים מוצאים להם ביטוי אישי בתוך הזרם, ומי שלא מצליח, אלא נסחף, אלה דווקא האנשים שמתווים זרימה חדשה.
תגובות