.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
אהבתי.
זה הזכיר לי את התפסן בשדה השיפון משום מה; לפעמים עודף רגשות במינון גבוה יכול להביא לתוצאות הרסניות.
בכולופן, מקסים. יפה. אמיתי.
ואם אנחנו לא נעשה " תיקון עולם" כמו שנאמר במשנה, אז אולי אפילו יהפך הסיפור למציאות...
[ליצירה]
אם אפשר להעיר:
בתור קטע שהוגדר כ'שירה', את סותרת את עצמך...
את מגדירה, מחלקת, ממיינת, מצהירה על טיבו של משורר ובגלל כל האמור לעיל את בעצם סותרת את ההגדרות האלו עצמן כאשר את גורמת להן להיות חד משמעיות, ללא כל ספק או סאבטקסט שיושלם ע"י הקורא. כלומר: ע"פ ההגדרות המדעיות שלך השיר עצמו לא עומד בקריטריונים.
חבל להגדיר דבר כל כך בלתי מוגדר. זה מועד לסתירה עצמית, במיוחד בתחומי האומנות...
(אבל יישר-כוח על הנסיון...)
[ליצירה]
ניסיתי לחשוב על דימוי מספיק חזק כדי שיביע את ההתפעמות שלי מהדרך שבה אתה מצליח לתפוס את המחשבות האלו, את הרגעים האלו, את המציאות הזו ולהפוך אותה לכדי רצף קסום של מילים.
לא הצלחתי.
תגובות