.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
הבהרות למיניהן:
א. אני לא בזה לקונפורמיזם וכו'. אני מקבלת את הסטטוס קוו כדעה, כמו כל דעה אחרת. אבל עם זו, קשה לי להסכים. (תחפשו במילון את המושג 'פלורליזם' ואז זה יהיה יותר מובן...)
ב. בניגוד לנשמת אני חושבת שאי עשיה, או יותר נכון, התמודדות בצורת שאלה או החלטה אמיצה לשנות, זה לא חילול ה'. לדעתי חילול ה' זה לפצוח במעגל האשמות אבסורדיות כלפי אנשים שלא מקיימים בדיוק את מה שאומרים להם מפני שהם חולקים על כך באופן עקרוני/רוחני/פנימי, לאו דווקא מסיבות פרקטיות/חוסר חשק/זלזול וכו'.
אף אחד לא אוהב כש 'מתערבים' לו במסורת. זה מובן בהחלט. אך יש לזכור כי היהדות בראש ובראשונה, לדעתי לפחות, היא רוח מסויימת שמקויימת ע"י בחירה של אנשים לקיימה באורח חיים מסויים.
ישנן קבוצות חרדיות שאף יאמרו שהשתתפות בפעולת בנ"ע מעורבת זהו חילול ה'.
כלומר: ע"פ המשוואה הלא השוואתית הזו שמבוססת על הרבה סטריאוטיפים,( אולי שגויים?!), נשמת לעומתי היא חרדית לצורך העניין.
ג. הרבה מהדברים שאני לכאורה מחללת את ה' באי עשייתם הם דברים שלא מסתדרים עם עקרונות אחרים שלי כדוגמת פמיניזם (לא במובן של גברים ונשים הם בדיוק אותו הדבר, אלא יותר כשוויון זכויות והכרה בכך שגברים ונשים הם לא בדיוק אותו הדבר, אך מסוגלים לפעמים לאותם דברים למרות הפער הפיזי/נפשי וכו', ולשניהם מגיע לפחות הזדמנות שווה להוכיח את עצמם.).
כיסוי ראש לנשים אחרי החתונה לדג', זה דבר שמתנגש עם עקרונותיי הפמיניסטים. וזה (התנגשות הערכים), יכול להרחיק לכת לדוגמאות בנושא 'קול באשה' או בנושאי לימוד גמרא לבנות, ספירת נשים כמניין, קריאה בתורה וכו'.
ד. הקיצור, חילול ה' הוא עניין סובייקטיבי לחלוטין. לדעתי עצם הדיון, עצם השאלה, עצם הרצון להביע את עצמי בתוך היהדות ועם זאת לשמור על יהדותי, זה קידוש ה'. אין כאן רצון ילדותי למרוד בערכים שעליהם גודלתי (די טוב האמת...). יש כאן רצון לפתח, להרגיש שייכות אמיתי ולא רק מפני שזוהי 'הדוגמה' (השאלה ממושג נוצרי -קתולי לצורך העניין. ניקוד של זה- חולם בו'). יש אנשים שיקראו לזה 'להתחבר'.
וכן, לפעמים יש צורך ללכת כביכול נגד המערכת כדי שבסופו של דבר תהיה חלק ממנה באופן עמוק, באמת מתוך הסכמה ולא מתוך כפייה של החברה.
ה. נראה לי שהנקודה הובנה. אם לא, אז חבל... (ואתם מוזמנים לפנות אליי, בכיף.)
[ליצירה]
כבר מעל לשנה וחצי שאני לא יכולה לרקוד בכל הפעמים שאני כבר רוצה לרקוד, ובכלל.
אני חושבת שבשנה וחצי הזאת גיליתי שאני מסוגלת לכתוב גם אם אני לא עם 'כולם' .
אבל הרגש שמובע במילים לפעמים יותר חזק מהרגש שמובע מלהיות מחורפנת או שיכורה...
תודה רבה על הכתיבה הזו שהצליחה להביע במילים את מה שאני מרגישה כבר הרבה זמן...
תגובות