.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
דווקא לי נראה שהאמא שכחה את עצמה והפכה להיות אשת איש ואם לילדים בכל התהוותה ביום יום. כלומר, היא לא מוזכרת בהקשר של אינדוודואלית אלא רק בתור מישהי שקשורה למישהו (בעל, ילדים) ואם לא יהיו אלו, לא תהיה בכלל. זה מעוות ובכלל לא קשר אידיאלי בעיני. ושלא נזכיר את העניין שנשמע שהיא לבד (!) במערכה. ניצול לשמו. זה כבר ממש מעוות!!! לא ככה אמור להתנהל בית!!!
תגובות