.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
למען הסר ספק: אחותי הגיבה ליצירה שלי בשמי!
אני לא מחמיאה ליצירותיי מהסיבה היחידה שאני ממש לא אובייקטיבית בנוגע אליהן...
וחוצמזה, ענברי יקרה, התרגלתי לתספורת ולפני כמה שבועות אפילו זיהיתי את עצמי במראה!
[ליצירה]
רעות,
אם היית קוראת בעין רב יותר היית שמה לב לכמה דברים:
כשאנחנו בוכים, אנחנו לא נראים הכי יפה שבעולם מבחינה פיזית, אך מבחינה מנטאלית, זה מה שהופך אותנו לברי קיום, כלומר, אנו מביעים את רגשותינו באופן שלא מחמיא לנו כלל בדרכים שאנו מנסים להיות מוחמאים מהם: דברים חיצוניים לנו כדוגמת איפור בגדים מותגים וכו'. כאשר אנו בוכים אנו מניחים לכל זה להישטף מעלינו על מנת להביע באופן הטבעי ביותר את רגשותינו העצובים לדג', כמו בשיר.
כשאדם בוכה באמת, הוא עובר טלטלה רגשית לפעמים בלתי ניתנת לתיאור והוא מוציא אותה החוצה, גם מבחינת הורמונים בגוף שמצטברים בשעה של סערת רגשות, אך גם מהבחינה הזו שהוא מפקיר עצמו לבכי עצמו בהרבה מקרים.
בכי משחרר. בכי מבהיר לכל מאן דבעי את הרגשתינו. הבכי הופך אותנו לחסרי הגנה. אנחנו עצמנו וזו ההגנה היחידה שיש לנו בעת בכי.
לכן הרבה אנשים לא מוכנים שיראו אותם בוכים, כי זה נחשב לדבר שבחולשה.
ועוד: בסוף השיר ישנו משפט המצוטט בחלקו משיר ילדים ידוע :
"כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה. די לך או די לך ילדה".
אני נגד לא להביע רגשות בגלל שזה " לא יפה" וכו'.
אז חתמתי את השיר בכך שאני בעצם לא מאחלת לאף אחד לבכות מעצב אבל אם הוא כן מרגיש צורך לבכות, הדבר האחרון שצריך לעניין אותו הוא החיצוניות , שלו ושל אחרים כלפיו.
רק שמחה! (-:
תגובות