.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
טל בת רא"פ
-
כותבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. מאוד אישי, קשה להעלות דבר כזה לצפייה של אנשים אחרים... טוב שיכולת. ורק לידע הכללי, למרות שאולי הסמים כאן הם רק טריגר לעומק הרגשות, אין כזה דבר סמים קלים. יש סמים שבחוויה רגעית משפיעים באופן שאתה קצת יותר מודע לסביבה (לדג' מריחואנה) (וגם אז זה תלוי אם אין לך מחלת נפש נסתרת), מאשר סמים פסיכדליים או מורכבים כימית (לדג' אקסטזי, הירואין) , אבל נזק ארוך טווח יש. וכמובן, אני מצטרפת לילדה: אם אתה צריך ורוצה לדבר על זה... אני כאן. וסליחה על ההרצאה... [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, אבל לא יום אחרי פיגוע. ולא הייתי מסווגת את זה תחת נונסנס, אולי מתחת להירהור או לקטע... [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא רוצה להשמע מטיפה או מורתית מדי, אבל ילד, שתדע לך, סגריות זה לא טוב. יותר מזה, זה מאוד רע! אם מה שכתבת הוא עליך, אז בבקשה תפסיק, ההשלכות של עישון הן לטווח ארוך והן לא טובות... (נורא דורש לצטט את ונשמרתם וכו' אבל אני חושבת שאתה יודע את זה בעצמך...). חוץ מזה, כתוב מצוין. ופאנצ'ליין זו בעצם (בתרגום חופשי) שורת מחץ. שורה שכל הקטע בנוי למענה, בד"כ היא מופיעה בסוף, כמו בקטע הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצד שני, "כעומק הפצע כך גובה הצלקת". האם כדאי לחטט ב'פצע' ולשאת אח"כ בתוצאות...? [ליצירה]
- [ליצירה] הסגנון הזכיר לי קצת את שלמה ארצי... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה איחול יפה ... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם... [ליצירה]
- [ליצירה] ניסיתי לחשוב על דימוי מספיק חזק כדי שיביע את ההתפעמות שלי מהדרך שבה אתה מצליח לתפוס את המחשבות האלו, את הרגעים האלו, את המציאות הזו ולהפוך אותה לכדי רצף קסום של מילים. לא הצלחתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הר' קרליבך ז"ל היה מספר סיפור על אדם אחד, חצקל'ה, מאוד מאוד פשוט, סבל בשוק של העיירה שכל דבר היה אומר ועושה לכבוד שבת. היה מרים שק תפו"א ושואל את בעליו "לשבת תפו"א אלו?" והיו עונים" כן" ואז היה מתחיל לשיר "לכבוד שבת , לכבוד שבת" (ושהר' קרליבך שר את זה, זה הרבה יותר חזק, אותי זה ממש הרעיד). הסיפור מתגלגל וכו' ובמהלכו אנו פוגשים ברב חסיד גדול שבא לעיירה -שבה בזו לחצקל'ה וחשבוהו למשוגע בגלל הלכבוד שבת שלו (אה כן, והוגים את זה בהגייה אידישאית: ליכבוד שבאס) ופוגש את קהל מאמיניו בבית הכנסת. כאשר הוא רואה את חצקל'ה שלנו, הוא מבין שהוא משו-משו, מאוד מיוחד. אז שואל אותו הרב: מה שמך רב ייד? עונה חצקל'ה: חצקל'ה, כבוד הרב, אבל כאן, בעיירה, נוהגים לקרוא לי 'חצקל'ה לכבוד שבאס'. ואז שאל אותו הרב: על מה אתה חושב כשאתה שר לכבוד שבת? ועונה לו חצקל'ה דבר מדהים: אני מכיר את הסיפור של אברהם יצחק ויעקב ובניהם ויציאת מצרים והמקדש והגלות ועוד מקדש ועוד גלות ועכשיו גלות, אני מכיר את ההתחלה, אני מכיר את האמצע, אבל ריבונו של עולם, מה הסוף?. ודי לחכימא ברמיזה. אז מתבוננת, הלוואי שאת ואני וכל עם ישראל נחשוב בכל יום שעובר ובכל מעשה שאנו עושים על ה'לכבוד שבאס' הזה ולוואי נזכה כולנו לגאולה. [ליצירה]
- [ליצירה] *** [ליצירה]
תגובות