"וכשיצאתי לחפש-
נעלמתָ.
מרוב שורות לא ראיתי דבר"
וצמצמתי.
"ריק פה.
שקט וסגור.
אם רק היית נותן להיכנס.."
ופתחתי.
ועדיין,
לא הבנתְ דבר.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מדהים פשוט אותו דבר... מילים סתומות חידות לא פתורות אותו אדם ... שקוע עד כאב... (מצטערת,לא קשור אליך הכתיבה שלך הריצה מחשבות) הסוד-יש דרכים לגרום לה להבין... האמת-היא לא תבין! רק אתה... [ליצירה]
- [ליצירה] . .מדהים. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי- שי, שי! איזה יופי! אל תפסיק!!! ככה אנחנו אוהבים אותך, יותר רך, מלטף, מחובר, מרגיש. הנאה צרופה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] בלי מילה אחת מיותרת.. קצר וחד. מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] כל פעם מחדש נחמד לי שלשם שינוי אני יודעת בדיוק על מה ומה פתאום אתה כותב... [ליצירה]
- [ליצירה] כבר אין קוראים לאתר הזה. התגובות פה הן בנות כמה שבועות! אח! איפה הימים של אז? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי מתוקה דארקונית אחת! תמשיכי לכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כנ"ל. זה גם אותו סגנון. אפשר לעשות בשני בתים. 1 ו-2. [ליצירה]
- [ליצירה] "אינן באמת חשובות". שילמתי את חובי. [ליצירה]
- [ליצירה] toda amili. lo kal po biladeihem [ליצירה]
- [ליצירה] והרי המיותר: בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה. "ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר. בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )". שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל. ואולי כך יראה: הוא עמד בתחנה כמדי בוקר מחכה לאוטובוס שיסיע אותו לעבודה בבית האבות. "היום שבת", אמרתי, "ואין אוטובוסים". הוא הביט בי משתאה בעיניו המלוכסנות, אבל לא יכולתי לעזור. * ראיתי עורב שחור מקרטע על הדשא וכנפו האחת שמוטה. הוא הביט בי מתחנן, כמבקש את רחמיי, אבל לא יכולתי לעזור לו כי אינני יודע איך עפים עם כנף אחת שבורה. בטוב- שי. [ליצירה]
- [ליצירה] וזוכר גם אני בילדותי איך נכנסנו תחת מעבה מגרש המשחקים וננעלנו בחדרים חשוכים. שנים אחר כך עוד לא מצאונו. [ליצירה]
- [ליצירה] "אמור לי מי אתה". את לא קוראת? [ליצירה]
- [ליצירה] עכשיו מותר להגיד. היום בצהריים נולד בננו בכורינו. תודה:) [ליצירה]
- [ליצירה] עעעעעעע.... [ליצירה]
תגובות