"ישראל בטח בה', עזרם ומגינם הוא.."
האבטחה הצמודה שלנו
אינה שוברת שמירה
לעולם.
באה מאהבה
-
אנה גומרת ברבע שעה יחסים שיכולים להספיק לשנה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואלה ....כמה שזה נכון...-מדהים ממש... [ליצירה]
- [ליצירה] אני קוראת את המשפט שלך, החזק כל כך, והחשוב כל כך, ובוכה... מנסה גם מתוך הדמעות לזכור שזה נכון... זה נותן לנו כוח... תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] אם כבר מתבססים על פסוקים, אז "הנה לא ינום ולא יישן" לא מתאים יותר? [ליצירה]
- [ליצירה] בעיני לא, כי אמנם המקבילה למשפט שלי היא "הנה לא ינום ולא יישן", אבל דווקא חיפשתי פסוק שתהיה בו אמרה לקורא, שתביע את מה שהמשפט שלי מנסה להעביר- שלמרות המצב, המזעזע כ"כ ביומיים האלה- ובשבילי, ובשביל כל החברים המתים שלי,בשנים האחרונות, זה מה שאני מנסה לומר לעצמי.לא להפסיק לבטוח. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא שוברת שמירה. בהחלט שוברת אותנו. צריך גם להיות מודע לרעה בשביל להיות מסוגל להודות עליה. [ליצירה]
- [ליצירה] בהקשר של לשבור שמירה יותר מתאים לא ינום, שנאתי [ליצירה]
- [ליצירה] שקופית ובאה זה גם חזק יותר עם השרש "בטח" בגלל הקונוטציה של האבטוח, שחזקה בימים אלה מהקונוטציה של השומרים.. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה [ליצירה]
- [ליצירה] עלתה לי בראש תמונה של שני גורי חתולים מכורבלים... חמוווווד [ליצירה]
- [ליצירה] מבלי להיכנס למיקום ולכותרת של היצירה, אני משוכנעת שכל אחד מסוגל לשים גבולות לעצמו. גם לגבי זמן הגלישה וגם לגבי תוכן הגלישה. אין טעם להספיד את הזמן האבוד, או את נפשך המוכתמת, כביכול, מבלי לנקוט באיזו פעולה בכדי להפסיק את המצב הזה. אני יודעת על עצמי , שבהתחלה היה לי מאוד קשה להגביל את עצמי, אבל כל פעם צמצמתי קצת, עד שבסוף הגעתי לאיזון הנכון. וזה נכון לגבי כל הגזמה בחיים ולא רק לגבי היסחפות בגלישה. אל תזניחי את לימודייך חומד, חבל על הזמן ועל הכסף, ועל עוגמת הנפש. אני מכירה ומזדהה עם ההרגשה.. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] כלנה, זה מקסים! כל כך הזדהיתי עם התחושה הזו, של "מה היה קורה אם..", אבל מהיכרות עם ההווה שאת, יצאת דווקא בסדר... dont be so hard on yourself ואם פספסת... את חברה טובה...ככה אומרים.. חיים טובים מותק, אני [ליצירה]
- [ליצירה] יפה!! מזכיר לי למה אני כ"כ אוהבת חמניות... ומזכיר לי מיצג שראיתי במוזיאון המדע בלונדון, של חמניות מוקפאות... [ליצירה]
- [ליצירה] לאב השדכן, הנמצא מעבר להרים אולי אתה מוכן, להפנות אלי קצת מחזרים? שהרי על בתך היקרה יש קופצים מלוא היד ולי, כמה נורא, אין אפילו אחד כי תבין, כנראה שפה בארץ האבות לא צומחות להן האהבות ואולי נערי בכלל מסתתר לו בשלווה בפריז, בריסל, אמסטרדם, או ז'נבה? (אנא סלחו לי, על בעיות המשקל לרווקה בדיכאון, זהו עניין כלל לא קל) הנני בת ישראל טהורה וכשרה שמחפשת מישהו שנראה לא רע דתי , אבל פתוח עם ביטחון, אך לא נפוח רק לא קמצן!, כמו ביני"ש מצוי ובלי "ניו באלאנס"- רצוי! מה כבר ביקשתי? לא יותר מדי אנא עזור לי- זה כדאי שהרי כל העוזר את התואר "רווקה" להעלים מן השמיים אותו מתגמלים וגם סכום סמלי ביד, ינתן כמובן רק שיוקם כבר, הבית הנאמן הישמע לי, הקשב לאנחות, מי יודע? אולי ניפגש בשמחות?.... [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר לי שלמה ארצי.. רק חסר ירח ורכבת... כשקראתי התנגן לי בראש "לב שבור לרסיסים". יפה [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] הי, חומד, אני יודעת שזה לא קל בכלל. אני מתארת לעצמי שאת רוצה, ומנסה, ומרגישה שזה גדול עלייך, שאת נבלעת. אני מנסה להבין מה עושה לך יותר רע, זמן הגלישה, או אופי הגלישה. אבל אולי הגלישה הזו היא כמו קשר חונק, עם מישהו שאתה אוהב, אבל שלא משאיר מרחב, ולפעימים בדברים האלה אולי כדאי להפסיק לגמרי לתקופה מסויימת, כדי לא להרגיש כבולה ותלותית בזה. כדי להתנקות. ואז לחזור. מודעת לעצמך, פחות נעלמת, פחות נכשלת. מה דעתך? [ליצירה]
תגובות