כשרצים הכרומוזומים
על הג'ל הירקרק
מפענחים
בלי קול
את כל תכונות הגוף
אני חושב ממש
על תכונות הנפש
שלא בג'ל יפוענחו
ולא בזרם יוני
רק אולי בזרם
מעגלי שלם
של
אהבה קדושה
[ליצירה]
ראשית לא נפגעתי- הדיון הוא פורה וראוי.
את כקוראת רשאית להעביר ביקורת או לא, להגיב או לא, ועצם התגובה היא מבורכת.
לא הזכרתי כבוד לכותבים (תקראי) מי אני שאטיף למשהו על כבוד?
הזכרתי כבוד למהותה של שירה,
שיש לתת קרדיש לתגים שבה לא פחות מלתכנים.
אוכל להפנות אותך לטקסטים שככה עובדים,
אבל בעיקר- זה כוחו של חופש אומנותי שמאפשר לעבוד לא לפי כלל קבוע.
אנו לא מדברים על תחביר , אלא על מספרים של סימני שאלה-
אפנה אותך לראשי מילין שלהרב קוק,
למדרש על אותיות ותגין של רבי עקיבא-
לנצח ישראל של המהר'ל,
הם כולם מדברים על המשמעות של תגי הפיסוק בהעברת מסרים.
ואני ניסיתי לחבר טקסט עם רעיון מסוים,
את הסיפור עם השאלה ובחרתי ליישם רעיון מסוים שניתקלתי בו.
הדיון הוא לגיטימי.
לא שללתי ממך אף זכות,
רק הפנתי אותך להסתכל על הרובד הנוסף שלפעמים יש לבחירות,
של עיצוב,
של פיסוק,
של לחן אפילו.
ובעיקר- רציתי לומר שאת כל הדיוןם הזה בדיוק,
אפשר לעשות בלי כעס.
שירים זה כיף.
גם הטובים שבהם, וגם אלו שלא,
הם באים להוסיף אהבה ושמחה, לא להכעיס בכלל.
אז על ה"אוף" הזה שבו פתחת את תגובתך- מחיתי.
[ליצירה]
לעינב, אשתדל להסביר..
זהו סיפורו של אב-רם : אברהם אבינו.
כולנו רגילים לראות בו אב רב חסד הפותח את אוהלו לארבע רוחות השמים. ואכן כזה הוא.
האם חשבנו על כל כך הרבה פעולות קשות, לא רוצה לומר- אכזריות, שהוא פועל בצו אלוק'? האם סיכמנו לעצמינו שלא עקדה אחת עקד אברהם אבינו אלא ארבע לפחות ואולי גם יותר, ולא בכולם עצר בסוף המלאך את המאכלת מלנגוס...
חשבנו איזה מחיר משפחתי כבד הוא שילם?
ומדוע היה עליו להקריב קורבנות אישיים?- כדי לאפשר הולדתו של עם יהודי בלי הפרעה.
אז זהו, בעצם אני מנסה בשיר הזה לנחם את עצמינו הכואבים כאן, בדור הזה, העוקדים עקדות ומקריבים קורבנות את נשינו וילדינו כמו אבא אברהם.
בעצם אני רק מנסה להתנחם בידיעה, שכך הוא ית' מוליד את עמו- בצער, בעצב, בדם...
בדמייך חיי! בדמייך חיי!
תגובות