והאמת, שאין לי מושג למה אני עוד כאן. והרצון, להיות רחוק ממך בטווח וגם בזמן. אני מושך אותי בכח לקום וללכת, וחוזר בלי לדעת מדוע. אני שואל אותי אם זאת באמת הדרך, אז למה זה מרגיש כל כך פגוע. זה יום של חול ושום דבר חשוב קרה, ולמרות זאת מבפנים אני נקרע. והאמת, זה לא ממש נורא, כי לא נשאר הרבה רק עוד שכבה דקה...