[ליצירה]
שלא לאהוב, איך אפשר
על אף שכאבים גדולים כבר שרועים בשולי הדרך,
הלב נכון לאהבה.
פשוט יפה.
(קרבי מדי בשביל אהבה, לא)?
שאני אוהבת זה לא סוד:))
כּנרת נושבת
[ליצירה]
[ליצירה]
נלחמנו
זה היה כל כך זר
וכואב
ושנוא
מדורת איתות יש באי אישם
עוד נראה העשן?
ואבוא ?
ותבוא ?
גם הגשם עבר
והסדק נפרץ
אולי זה אבד לעולם
[ליצירה]
יפהפה
יפהפה! בהתחלה היה בשיר משהו מתקתק ובקריאה שנייה זה נהיה יותר מריר..
כ'כ קצר ונכון.. עם זאת, "אין מקום אחר" זה די בנאלי.. בניגוד לדימוי. השיר קטן וממצה, תודה
[ליצירה]
תודה למגיבים היקרים.
מלודי-הקישור ליום הזיכרון אמנם לא היה בכתיבה, אבל הוא בהחלט אפשרי, ואני יכול להסכים איתו.
שי- מזל שקראת שוב....
אורית-תודה על התגובה. באמת "אין מקום אחר" אולי משפט קצת שחוק, ועם זאת בעיני מקבל משמעות שונה בהקשר הזה.
שוב תודה לכולם
שורי
[ליצירה]
היצירה מעניינת, אולם בו-זמנית מאכזבת, שורת המחץ קצת קהה ולא מעניינת מספיק.
מלבד ההערה הכללית - מס' הערות פרטיות:
"מחשבותיו נדדו הרחק הרחק" - מדוע לא "מחשבותיו נדדו הרחק"? כפילות המילה לפי דעתי איננה מוסיפה דבר, אלא רק צורמת לאוזן.
"בימים אלו של חשש ואי ידיעה" זה כמובן המשך המשפט, וכנראה בטעות לחצת על אנטר.
העברית של דוד לא נשמעת אמינה: "איך זה גייסו אותך ככה עם שני ילדים", מי מדבר ככה?!
[ליצירה]
וליבכם אוהב
חיכיתי שורי, כלכך חיכיתי שתחזור----
והנה תפילה
אהבה
ותקוה כאבן טובה.
ומעליכם חופת תום
סופגת כאב
ומהדהדת געגוע.
לפעמים אני תוהה כיצד רוך וכאב הולכים יחד
מלאי נועם השירים שלך.
מה אהבתי
כּנרת
[ליצירה]
שורי, אפ'פם לא חשבתי כך על חלומות.
הברכה מעניקה מימד אחר לחלום, ככל שיהיה עמוק ועתיק. זה יפה.
מה עוד אהבתי, את הילד, את התמימות והתקוה שהוא משדר, ועד כמה קרבה ואביב נוגעים זה בזה.
מאד אהבתי את רעיון האביב, זה שימח אותי :)
ולך שיהיה יום חביב בהיר
כּנרת
[ליצירה]
עדין וכואב.
שותק רצון להיות חלק...
שורי, כמו כבר ביצירה הראשונה, אהבתי אף עתה את הסגנון.
זו אומנות בעיני להביע רחשי לב בקול שתיקה. ברזי מלים.
אור ותכלת
כּנרת
[ליצירה]
כובש. פשוט כך.
אין ספק שבשניים, השמיים חדשים יותר.
סוד פעימת החיים: קרוב-רחוק-קרוב. זה מה שלעיתים נוגה, אך זה גם מה שמאיר, מאפשר להתככב בשמיים חדשים.
הילך עלי קסם.
כּנרת
[ליצירה]
"אם אסק שמים שם אתה
ואם אציע שאול הינך"
כל כך לא פשוט לעזוב בכלל
ובטח מסובך לעזוב את אלוהים...
כי מה קורה אחרי שעוזבים אם פוגשים אותו בטעות בשבת אחר הצהריים?
מסתובבים ומפנים את הגב כאילו לא מכירים? או מהנהנים בראש בנימוס? ואולי כמו זוג אוהבים ישנים מתחבקים ומתקשים להיפרד?
"פנים אל מול פנים פגישה באמצע החיים"...
בהצלחה במפגש ובפרידה
שורי
[ליצירה]
תודה למגיבים היקרים.
מלודי-הקישור ליום הזיכרון אמנם לא היה בכתיבה, אבל הוא בהחלט אפשרי, ואני יכול להסכים איתו.
שי- מזל שקראת שוב....
אורית-תודה על התגובה. באמת "אין מקום אחר" אולי משפט קצת שחוק, ועם זאת בעיני מקבל משמעות שונה בהקשר הזה.
שוב תודה לכולם
שורי
[ליצירה]
קודם כל -אהבתי.
שאלה חזקה
ואתה שואל אותה טוב.
האם מתוך השאלות והספקות אפשר גם לבנות עולמות?
ולו באופן הפשוט של נישואים?
ומאידך - האם אפשר לחקור כל דבר בעולם ורק את עולמנו הפנימי להשאיר כפי שהיה בגן?
אגב, לגבי הרב שגר, אני חושב שבספריו - כמו כלים שבורים הוא נוותן דווקא דרך מסויימת להתמודד עם המורכבויות הללו.
מי ייתן ונזכה - לצור בכל התחומים.
[ליצירה]
מלא כאב
השיר ממש "צועק" חוסר הבנה וחוסר תקשורת שכואבים כל כך ודאי.
ועם זאת - הכותרת "גברים" קצת מתחבאת. הרי היא לא התחתנה עם "גברים" אלא עם אחד, שהיה בעיניה יחיד ומיוחד. אז איפה הוא?