ואני כבר מנוסה
בכאבים של חוסר טעם ובדידות
בשירי געגוע אל מה שאיננו כבר
ומה שכבר לא יהיה.
וכואבים יחד המתים והחיים,
בצעקה.
שבירת הכלים.
אלוהי, איך אשא נפש כה רגישה?
שורי ח
-
סטודנט לביבליותרפיה וכותב למגירה בעיקר.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גם הצדפים הם לפעמים געגועים לבית חם אשר אהבנו.... [ליצירה]
- [ליצירה] שרף יקר, נראה כי ישנן שאלות שעדיף להן שייוותרו בלי מענה... ועל כל פנים שמחתי לתגובתך ולקריאתך. [ליצירה]
- [ליצירה] אנ מסכים, רק שדות התות לנצח, ואולי גם הם לא.... שיר בטעם מיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מיוחד מאוד וגם המון עצב. מווה שמאז הגיע עט מזור, והצלחת לצאת מן החדר הכולא. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל -אהבתי. שאלה חזקה ואתה שואל אותה טוב. האם מתוך השאלות והספקות אפשר גם לבנות עולמות? ולו באופן הפשוט של נישואים? ומאידך - האם אפשר לחקור כל דבר בעולם ורק את עולמנו הפנימי להשאיר כפי שהיה בגן? אגב, לגבי הרב שגר, אני חושב שבספריו - כמו כלים שבורים הוא נוותן דווקא דרך מסויימת להתמודד עם המורכבויות הללו. מי ייתן ונזכה - לצור בכל התחומים. [ליצירה]
- [ליצירה] והאם שמת לב שהמספר של האסיר כולל בתוכות את מספר השיר באתר 858??? מעניין לא? [ליצירה]
- [ליצירה] מלא כאב השיר ממש "צועק" חוסר הבנה וחוסר תקשורת שכואבים כל כך ודאי. ועם זאת - הכותרת "גברים" קצת מתחבאת. הרי היא לא התחתנה עם "גברים" אלא עם אחד, שהיה בעיניה יחיד ומיוחד. אז איפה הוא? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי השיר ממש מכניס אותך להלך רוח כזה של ראש השנה אפילו שאני קורא אותו אחרי פסח.... יפה. צריך למצוא לו לחן... [ליצירה]
- [ליצירה] לכנרת כנרת היקרה תודה רבה על מילותייך הטובות. אכן בשיר יש מימד של מציאות שהיא כמו חלום... ומדי פעם, בשעות של רעווא דרעווין אפשר להרגיש אותו. ושוב, נעים וטוב שמישהו משתף ברשמיו מן השירים. יום אביב פורח וחביב שורי [ליצירה]
- [ליצירה] "אם אסק שמים שם אתה ואם אציע שאול הינך" כל כך לא פשוט לעזוב בכלל ובטח מסובך לעזוב את אלוהים... כי מה קורה אחרי שעוזבים אם פוגשים אותו בטעות בשבת אחר הצהריים? מסתובבים ומפנים את הגב כאילו לא מכירים? או מהנהנים בראש בנימוס? ואולי כמו זוג אוהבים ישנים מתחבקים ומתקשים להיפרד? "פנים אל מול פנים פגישה באמצע החיים"... בהצלחה במפגש ובפרידה שורי [ליצירה]
תגובות