ליהודה
מאזין שתיקה
ואין דומה לָך
היום תבוא שתיקתנו לפניך,
שאיננה יודעת לפרוט את הכאב
באלף בית של תפילה
רק באותיות חקוקות באבן
בית הקברות הצבאי.
שורי ח
-
סטודנט לביבליותרפיה וכותב למגירה בעיקר.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] והאם שמת לב שהמספר של האסיר כולל בתוכות את מספר השיר באתר 858??? מעניין לא? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים היקרים. מלודי-הקישור ליום הזיכרון אמנם לא היה בכתיבה, אבל הוא בהחלט אפשרי, ואני יכול להסכים איתו. שי- מזל שקראת שוב.... אורית-תודה על התגובה. באמת "אין מקום אחר" אולי משפט קצת שחוק, ועם זאת בעיני מקבל משמעות שונה בהקשר הזה. שוב תודה לכולם שורי [ליצירה]
- [ליצירה] גם הצדפים הם לפעמים געגועים לבית חם אשר אהבנו.... [ליצירה]
- [ליצירה] אנ מסכים, רק שדות התות לנצח, ואולי גם הם לא.... שיר בטעם מיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מיוחד מאוד וגם המון עצב. מווה שמאז הגיע עט מזור, והצלחת לצאת מן החדר הכולא. [ליצירה]
- [ליצירה] שרף יקר, נראה כי ישנן שאלות שעדיף להן שייוותרו בלי מענה... ועל כל פנים שמחתי לתגובתך ולקריאתך. [ליצירה]
- [ליצירה] מלא כאב השיר ממש "צועק" חוסר הבנה וחוסר תקשורת שכואבים כל כך ודאי. ועם זאת - הכותרת "גברים" קצת מתחבאת. הרי היא לא התחתנה עם "גברים" אלא עם אחד, שהיה בעיניה יחיד ומיוחד. אז איפה הוא? [ליצירה]
- [ליצירה] "אם אסק שמים שם אתה ואם אציע שאול הינך" כל כך לא פשוט לעזוב בכלל ובטח מסובך לעזוב את אלוהים... כי מה קורה אחרי שעוזבים אם פוגשים אותו בטעות בשבת אחר הצהריים? מסתובבים ומפנים את הגב כאילו לא מכירים? או מהנהנים בראש בנימוס? ואולי כמו זוג אוהבים ישנים מתחבקים ומתקשים להיפרד? "פנים אל מול פנים פגישה באמצע החיים"... בהצלחה במפגש ובפרידה שורי [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה בעיקר אהבתי את הסיטואציה - המקום הריק, והם רוצים להישאר שם עוד קצת... [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. בעיקר הדימוי של הילד לקצף -אורירי כאילו אין לו קיום משלו... [ליצירה]
תגובות