טיפה טיפה,
האהבה מתנקזת.
דרך החתכים
החוצה היא זורמת.
ריח האוויר החם
מתערבב בריח הזיעה
נמהל בריח הדם
ובריח השנאה.
ואתה לא כואב,
אתה לא חש
אצלך הכל פשוט
כמו אצל דחליל קש.
סופה משתוללת
בשדה הקרח שעליו אתה שולט
דמעותי מחלידות את אבריי
דמעותי מחלידות את תחושותיי
כי אשת פח הייני
ושוב כבר אין בי
לא תשוקה ולא עצבות,
רק בדידות ועוד בדידות.
עזור לי מכשף יקר
אמץ אותי אל זרועתיך
להיפטר מן הרגש המוכר
שלא ארגיש עוד שום דבר
לעולם
לעולם.
תגובות