הסתובבתי אבודה ברחובות,

אבודה כי לא ידעתי איפה אני נמצאת וגם לא לאן אני הולכת...

אני עומדת באמצע כיכר, מאות אנשים עוברים אותי, עוברים דרכי, ממהרים לשגרת יומם העסוקה.

המכוניות נוסעות סביב סביב, במעגלים אין סופיים, והנהגים צופרים וצורחים,

עשן ופיח מתערבב באוויר הכבד לנשימה..

אני מתסכלת על הבתים ולא מצליחה לדמיין איך זה לגור כך ישירות בתוך הזוהמה.

אבודה, מסתבבבת סביב עצמי,

ולרגע אני רואה עיניים אבודות שמסתכלת עליי בחזרה.

עיניים כחולות גדולות, אבל מלאות בערפל סמיך.

והעיניים מחוברות לפנים צעירות אך כל כך עייפות.

והגוף כל כך צנום ושברירי. עומד מאחורי דלת המרפסת בקומה השניה, מציץ אל החוץ.

והמבט שלי נלכד על ידיי נערה אבודה, שעומדת באמצע כיכר סואן.

ברור שאינה יודעת לאן לפנות הלאה.

והערב הגיע כל כך מהר, ובכזו פתאומיות, הכל נהיה חשוך.

לא היה לי מושג למה אני עושה את זה,

למה אני רצה לעבר בניין שמעולם לא הייתי בו,

נתקלת ודוחפת אנשים,

הזעתי מהשמש האיומה ששכחה שעכשיו חורף, וקיפדה את החוץ,

כשהגעתי לקומה השניה איבדתי כבר את חוש הכיוון,

הייתי צריכה לנחש, ומהר.

הימרתי על הדלת הרקובה עם השיח היבש ליד.

כשנכנסתי בלי לדפוק אפילו על הדלת קרן שמש מבחוץ שברה את החשיכה יצרה פס של אור על ריצפה.

ובקרן האור הייתה כף רגל בהירה ובהמשך הרגל היה הוא מוטל על הריצפה.

כשפקחתי שוב את עיניי מלאך לבן עם שיער שחור החזיק את ראשי ברכות,

היא ניסתה לתת לי מים, הייתי כה צמא,

אחרי הלגימה הראשונה עלתה בי התחושה הזו,

"מצטער" לחשתי, אך הייתי כל כך עייף

ניסיתי להשאיר את עיניי פקוחות, המלאך היה כל כך דומה לבחורה שפעם ראיתי...

בהתחלה חששתי שאולי הוא מת,

אך לאחר שהוא הקיא עליי, הבנתי שהוא עדיין פה איתנו, איתי...

נשארתי כך ללטף את שיערו הזהוב עד שהוא נרדם.

שמתי כרית תחת ראשו ונכנסתי לחדר השירותים שהיה יותר תא מאשר חדר כדיי לשטוף את בגדיי.

על המדף מתחת למראה הייתה קופסה פתוחה עם קפסולות חסרות שם בצבע תכלת, וכוס מים חצי גמורה ליד.

כשיצאתי מהשירותים נבהלתי כשלא מצאתי אותו היכן שהשארתי אותו,

היה קשה לזהות אבל בתוך החושך ראיתי משהו מכורבל במיטה שהייתה בצד החדר.

אין לי מושג מאיפה שאבתי את הכוחות לזחול בחזרה למיטה,

אחרי זמן שנראה כמו נצח, גוף זר ובוחן התקרב למיטתי,

אבל היא לא הייתה זרה, היא הייתה המלאך שלי.

היא פשטה את מעילה ומתחת היה גוף עדין כמעט עירום שעליו רק מלה דקיקה.

אימצתי אותה אל מיטתי, אל חיכי, את המלאך שלי.

ונראה כי סוף סוף מצאה את יעודה.

בגהנום שלי היא הייתה מלאכי השומר.

ולו רק שתמשיך לחייך בשנתה.