בוקר אחד של ראשית האביב בקש המלך ארתור לכנס את מסדר אביריו להתייעצות בהולה. השמועה פשטה בקאמלוט כאש בשדה קוצים ומייג'ור-שמועתי קם לתחייה. מזה מספר חודשים המלך הסתגר בארמונו ולא הסכים לראות כמעט אף אחד. היו שאמרו שהוא לקה בהלם קרב בעקבות מסע-החפש האחרון שלו, שבו אחד האבירים טעה בניווט והוביל אותם היישר אל תוך עדר חזירי יבלות זועמים, שאחד מהם התנפל על המלך ארתור ודהר איתו אל עבר השקיעה האדומה. כעת הוא צפוי להתוודות על מצבו הנפשי הלקוי ולהגיש מכתב התפטרות. אחרים טענו שהוא עלה סוף כל סוף על הרומן בין גווינביר ללנסלוט והחליט להוציא להורג את שניהם. השמועות המשיכו להתבשל ועד הצהריים קאמלוט כבר הייתה כסיר מרק רותח ומבעבע. בשעה אחת בצהריים בדיוק נפתחו דלתות הארמון והאבירים הוכנסו אחר כבוד לחמ"ל, החדר שבו קורים כל הדברים המעניינים באמת. במרכזו של החדר ניצב השולחן הסגול, שהיה הפריט החשוב ביותר בחדר, ואולי אף בארמון כולו. ארתור קיבל אותו כמתנה לכבוד נישואיו מחמיו, אביה של ליידי גווינביר. סביב השולחן התקבלו כל ההחלטות המכריעות. לא פעם זכה שידפקו עליו בחוזקה, כמנהג אנשים הבטוחים משום-מה שאם אומרים משהו ובאותה הזדמנות גם נותנים צ'פחה ידידותית לשולחן - הרי שכולם יסכימו איתם מיידית. (לרוע המזל, אם היו כמה אנשים שהתעקשו להאבק מי מביניהם צודק, הדבר היה נגמר בלא הכרעה מדינית כלשהי, אבל התה דווקא היה נשפך יפה מאוד). מכל מקום, השולחן הסגול היה סמל בלתי מעורער, ויש אומרים כי השפעתו נמשכה מאות רבות של שנים אחר כך, כאשר מנהיג המדינה החזקה בעולם קרא לחדר החשוב בביתו בשם "החדר הסגלגל" (על שם השולחן, כמובן). אם כך, ודאי יהיה מובן לכם עד כמה הופתעו האבירים כאשר המלך ארתור פתח את פיו, ואמר: "כידוע לכולכם, אביה של ליידי גווינביר הלך לעולמו לפני כחודש. כעת אני חופשי לעשות מה שאני רוצה, והדבר הראשון שאני מתכוון לעשות יהיה להעיף מפה את השולחן הסגול הזה". תדהמה השתררה בחדר. שריון לא שקשק, חרב לא נעה. הראשון שהעז לדבר היה סר לנסלוט. "אבל.. אדוני המלך, למה?" ארתור כחכח בגרונו פעם אחת, השתעל פעמיים, קפץ שלוש פעמים על רגל ימין, ואמר: "אתם יודעים איך זה לחיות שלושים שנה עם משהו שאתם ממש לא סובלים?" לנסלוט נשא את עיניו בתקווה. "ולא, אני לא מתכוון לאשתי", הוסיף ארתור. האנחה של לנסלוט נשמעה באופן כל כך ברור עד שסר גאווין, שעמד לידו, נאלץ להכניס לו מרפק בצלעות כדי להשתיק אותו. כמובן שהשריון של לנסלוט לא ממש הרגיש במכה. היד של סר גאווין, לעומת זאת, מעט התעקמה. ארתור הסתכל בשניהם במבט נוזף. הוא שנא כשקיררו אותו באמצע נאומים חוצבי להבות. מאיפה בדיוק הוא יחצוב עכשיו עוד להבות? הוא שתק בזעם שניות ספורות, ואז המשיך: "השולחן הזה היה מתנת הכלולות שלי, ותמיד הופכים אותו לסמל ומופת. כשבאים אלינו אורחים הוא הדבר הראשון שמדברים עליו, ואני צריך להעמיד פנים ולספר עד כמה השולחן שינה את חיי ואיך לא הייתי מסוגל לחיות בלעדיו.. די, אני לא עומד בזה יותר. הגיעו מים עד נפש!" המשרתים קפצו בבהלה ומיהרו למטבח לברר איפה זה נפש, ולמה המים הגיעו לשם, לעזאזל. ארתור המשיך, הוא היה בשוונג. "חוץ מזה, איזה מין צבע זה סגול? זה צבע של בנות! תחשבו, ככה אתם רוצים שיזכרו אותנו, בתור חבורת גברים בגעטקס שישבו ושתו תה מסביב לשולחן סגול? מה זה פה, קאנטרי קלאב גבעתיים? ואם כבר הזכרתי את זה, גם העניין של הגעטקס מצריך דיון מחודש. זה לא בדיוק הלבוש הכי גברי שיש.. נכון שכרגע קשה לנו לראות את זה, אבל יום יבוא ולוחמים לא ילבשו עוד מכנסיים-א-לה-צביקה-פיק ויצעקו 'קדימה,להסתער!'". מלמולי הסכמה נשמעו בחדר, אך המלך ארתור חש עדיין ברתיעה מסויימת מדבריו. הוא שמע לחשושים מסביב. "נראה לך שהוא בסדר? ככה לוותר על השולחן?" "עזוב את השולחן, נראה לך הגיוני מה שהוא אמר על הגעטקס?" ארתור הנמיך את קולו, כמגלה סוד,ואמר: "אחד מידידי, שחזר לאחרונה מטיול במזרח, סיפר לי על טרנד חדש שקוראים לו פנג-שוואי. על פי הגישה הזו, חפצים מסויימים בחדר יכולים להשפיע על מצב הרוח של האנשים הנמצאים בו. ידידי אמר לי שרהיטים גדולים, כמו השולחן שלנו, גורמים להרגשת כוחניות ושליטה במצב, אבל הצבע הסגול גורם לרגשות רומנטיים, אשר כידוע לכולנו, נוטלים ממך את היכולת לשלוט בכל מצב שלא יהיה". מלמולי הסכמה שוב נשמעו בחדר, אך הפעם הם היו חזקים יותר. המלך ארתור חש שהלהבות חזרו אליו. הוא הרים את קולו. "האם ניתן להבלים כאלה להשפיע עלינו, אבירי קאמלוט? האם נלך שבי אחר הרגש ונפסיד בקרבות?" "לא ולא", אמרו כל האבירים במפגן אחדות נדיר. הם תפסו את השולחן ברגליו (כדי שלא יצליח לברוח), וזרקו אותו דרך החלון. "מצויין", אמר ארתור, "עכשיו נשארה רק בעיה אחת שצריך לפתור. אנחנו בכל זאת צריכים איזה שולחן". "אין בעיה", אמר לנסלוט, פרקטי כתמיד, "בואו ניסע לאיקאה. שמעתי יש שם אחלה מבצעים."